עקרון השיוויון
במגילת העצמאות הוכרז כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", ובשנת 1951 נחקק בישראל החוק לשיווי זכויות האישה, אשר הבטיח וקבע "שוויון מלא בין האישה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". 

על-אף החוק והנורמות, ועל אף היותן של הנשים 51% מהאוכלוסייה בישראל, ייצוג הנשים בגופים ציבוריים, בתפקידים בכירים ובעמדות השפעה רחוק מאוד משיעורן באוכלוסייה, ובכך הן מופלות. חשיבות הייצוג אינו רק בדימוי העצמי ובתחושת הערך שהוא מעורר, אלא שלעמדות השפעה נילווים כוח מעשי, יוקרה והערכה, ומעל הכל – מעורבות בעשייה, בניהול ובקביעתם של סדרי-העדיפויות בחברה ובמדינה.

חקיקה
בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים החלה בישראל תנופה נימרצת של תיקוני חקיקה כדי להגשים את עקרון ה"העדפה המתקנת".

דוגמאות: בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 הוסף סעיף 18א בו ניקבע כי בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים, ועד להשגת ביטוי הולם, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות העניין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטוריון החברה;  בחוק החברות, התשנ"ט-1999 , קובע סעיף 239(ד), כי בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני, כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור החיצוני הממונה – בן המין השני. בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1995 הוסף סעיף 15 א בו ניקבע ייצוג הולם לשני המינים בקרב העובדים בשירות המדינה בכלל הדרגות והמקצועות; בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994 ניקבע כי בהנהלת הקרן לקליטת החייל המשוחרר ייוצג כל מין בלפחות רבע;  חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 תוקן והחיל על מינוי העובדים במוסד לבטל"א את הכללים הקבועים לעובדי המדינה; בחוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-1989 ניקבע כי לפחות שליש מחברי המועצה הציבורית לענייני האזרחים הוותיקים יהיו נשים;  בחוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז-1997 נקבעה מועצה מייעצת בת 30 חברים, ולפחות מחצית מכלל חבריה תהיינה נשים;  בחוק הרשות לקידום מעמד האישה, התשנ"ח-1998 ניקבע כי בהרכב הוועדה המייעצת יהיה ייצוג של לפחות ארבעים אחוז לכל אחד מהמינים;  בחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 נקבע ייצוג הולם לנשים בגוף ציבורי, בוועדות מכרזים ומינויים, בוועדות ציבוריות ובצוותים לעיצוב מדיניות לאומית.

פסיקה
בית המשפט העליון קבע כי השקפת ההעדפה המתקנת היא "הוראת חוק חדשה המנהיגה נורמה חדשנית", וכי השגת ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים בכל גוף ציבורי היא משימה מעשית שהחובה להגשימה היא מיידית. השרים, הם בעלי הסמכות שעליהם מוטלת החובה לעשות את המלאכה ולהפוך את תכליתו הנרצית של החוק למציאות חברתית נוהגת ומקובלת. התוצאות, הן שתקבענה אם אכן ניתנה הזדמנות שווה לבני הקבוצות השונות: שיטה שהביאה לתוצאות שוויוניות, היא שיטה שוויונית.

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה
במרץ 2003 פירסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיות בדבר ייצוג הולם למגזרים מסויימים, ובהן סוכמו תיקוני החקיקה וההלכות שמתוקפן מוטלת החובה האקטיבית על הרשויות לחפש, לדרוש ולהביא למצב שבו מתקיים ייצוג הולם לנשים, וקובע היועץ המשפטי לממשלה: "ההעדפה המתקנת אינה חריג לעקרון השיוויון, אלא ניגזרת הכרחית ממנו ואחת הערובות המרכזיות להגשמתו".""ביטוי הולם" מחייב מתן ייצוג שווה לנשים ולגברים".

החלטות ממשלה
במרץ 2007 התקיימה ישיבת ממשלה מיוחדת לרגל יום האישה הבינלאומי, ובה התקבלה החלטת ממשלה מס' 1362, החלטה תקדימית בישראל, לפיה מוטל על השרים למנות דירקטורים מבני המין שאינו מיוצג באופן הולם (דהיינו נשים) לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, עד להשגת ייצוג של 50%, ועד תום שנתיים מיום קבלת ההחלטה. בכך נקבעו לראשונה שיעור מדוייק והגדרה מדוייקת לביטוי "ייצוג הולם" ונקבעה בקרה על אכיפת החובה. גישה נחרצת זו אומצה בעקבות השוואה מול מדינות אחרות, המלמדת כי מקום שבו נקבע שיעור מחייב לייצוג נשים, יחד עם תקופת-זמן המחייבת את יישומו, הושגו היעדים שנקבעו.

אמנות בינלאומיות
במרוצת השנים הצטרפה מדינת ישראל ואישררה אמנות בינלאומיות, בהן נקבעה המחוייבות לערך השיוויון בין בני האדם, ולשוויון-זכויות לגבר ולאישה. האמנה העיקרית העוסקת בשוויון זכויות לאישה היא ה-cedaw ובה ניקבע בין היתר כי המדינה מתחייבת "לנקוט את כל האמצעים המתאימים, לרבות חקיקה, כדי לשנות או לבטל חוקים, תקנות, מנהגים ונוהגים קיימים המהווים הפליה נגד נשים". 

נתונים על ייצוג הנשים בישראל
לאורך שנות המדינה, נע ייצוג הנשים בכנסת ישראל בין 6% לבין 14%.
בשש-עשרה ממשלות כיהנה רק שרה אחת (מתוך כעשרים חברי ממשלה), ובשמונה ממשלות לא כיהנו נשים כלל. בממשלתו של רבין ב-1992 לראשונה כיהנו 2 שרות, ולמן הכנסת ה-15 מכהנות בין 2 ל-3 שרות בממשלה. כיום מכהנות שלוש שרות בממשלה של 25 שרים.
ברשויות המוניציפליות מכהנות בראש הרשות 4 נשים בלבד מתוך 255 רשויות (1.5%); במועצות הרשויות המוניציפליות מכהנים 3,346 ניבחרי ציבור ובתוכם 342 נשים, כלומר ייצוג הנשים הוא 10.2% בלבד.
בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, בשנת 1993 כיהנו 7% נשים. לאחר התיקון לחוק עלה הייצוג ובשנת 2000 הגיע ל-36%. בשנים האחרונות קיימת מגמת ירידה, והנתון לסוף 2007 הוא 33.7%.
שירות המדינה מחוייב על פי חוק לפעול על פי העיקרון של ייצוג הולם במשרות הבכירות, ויש מגמת עלייה בשיעורן של הנשים המאיישות את התפקידים הבכירים בשירות המדינה. בשנת 2002 היוו הנשים 38% מקרב בעלי הדרגות הגבוהות (דרגה 46 במח"ר ומקבילותיה), בשנת 2004 הגיעו הנשים ל-41% בדרגות אלה, וב-2006 ל-45%. חריג לכול הדירוגים בשירות המדינה הוא דירוג המשפטנים, שבו מהוות הנשים 70% מהעובדים, ובדרגות הגבוהות של דירוג המשפטנים (דרגה 8+ ומעלה) מהוות הנשים 75%.
גם בקרב השופטות/ים, ייצוג הנשים הוא שוויוני: 51% מתוך כלל 621 השופטים בישראל.