צולם ע"י לע"מ

קהל נכבד,

את הסטטיסטיקה שמעתם: 300, יש אומרים 350 אלף, משתמשים בסמים במדינת ישראל. 20-25 אלף מכורים, מה שנקרא – "מכורים קשים". הסטטיסטיקה שמשתמשים בה, בדרך כלל שמדובר במכור, זה משהו בסדר גודל הוצאה של 3,000 דולר לחודש. זה אולי לא הרבה כסף, אבל זה הרבה  - הרבה - הרבה מעל לשכר הממוצע במשק שלנו. בדרך כלל, אלה שמכורים הם לא כל כך עובדים ואז כדי להשיג את האמצעים שמאפשרים להם לשמור על רמת הצריכה היומית שלהם, הם נגררים לכל מיני מעשים, שהם כרוכים בפשיעה, שהם כרוכים בעבריינות, הם כרוכים בפגיעה ברכוש, הם כרוכים לא פעם בפגיעה בגוף. כלומר, מעגל שלם של סטייה חברתית של פשע, הופך להיות חלק בלתי נפרד משימוש המתמכר וגם זה שאיננו מתמכר לסמים.

אין דרך פשוטה וקלה להתמודד עם  התופעה הזאת. אני מניח שבמשך היום יכולתם לשמוע לא מעט הסברים וניתוחים על ההיבטים הפסיכולוגיים, על דפוסי אישיות שמפתחים תלות, שנגררים לשימוש לסמים. בגלל כל מיני סיבות נפשיות, פסיכולוגיות שקשורות ברקע שלהם, בחינוך שלהם, בסביבה החברתית שלהם, בסביבה המשפחתית שלהם, שאין להם ולא כלום עם איזה שהוא השפעה ממוקדת של גורם חיצוני.

אבל אנחנו יודעים שלא מעט מהתופעה הזאת, באה לידי ביטוי על רקע של מצוקה חברתית, של עוני, של איבוד תקווה, של ייאוש, של סביבה שמשפיעה, עבריינית, שמשפיעה לפעמים, שמשפיעה באופן מתוכנן כי היא יוצרת שוק של צרכנים. שוק הצרכנים מגדיל את הרווחים של ה'פושרים' ושל הסוחרים ושל כל אלה שהם מגלגלים את התעשייה הזאת שבראשה עומדים תמיד אנשים מאוד ציניים. אולי הם עצמם לא משתמשים בסמים, אולי, אבל הם גורמים לכך שחיים של אלפי אנשים, של אלפי משפחות, מתרסקים, מאבדים את טעמם, בגלל ההיגררות הנוראית הזאת לשימוש הממכר בסמים.

השאלה הגדולה היא, איך אנחנו יוצרים מציאות שמצמצמת בצורה משמעותית את החשיפה ואת הסכנה. אני לא רוצה להשלות, הלוואי והייתי יכול להיות אופטימי כל כך כמו רוני דואק, שאנחנו יכולים לנקות לגמרי. אני לא מכיר שום חברה על פני כדור הארץ שהצליחה לנקות לגמרי, אבל אני חושב שאפשר להביא לצמצום משמעותי.

רבותיי,
אנחנו יש לנו פתגם שמשקף את מסורת היהדות: " מי שהציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו", המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו. כלומר, אם אנחנו מצליחים, באמת, לעשות את ההבדל בכמה אלפי מקרים, אז אין גבול לתרומה שתרמנו לאיכות חיים. גם של חברה וגם של יחידים.

המאמץ הזה הוא לא יכול להיות מאמץ שמתמקד רק בזרוע אחת, אלא הוא צריך להיות מאמץ כולל, חברתי, לאומי, שבסופו של דבר מנהיגה אותו ממשלה.

הנושא הזה, אני יכול להעיד על עצמי, מותר לי, בעברי, אבל זה רוני לא יכול היה לדעת, יש קטע שבו הייתי היושב ראש האגודה הציבורית למלחמה באלכוהוליזם, לפני 20 שנה. והקדשתי לזה לא מעט זמן, וראיתי והיה לנו מעון שיקומי ברמת גן, על יד רחוב ביאליק. הייתי בא לשם לעיתים די מזומנות ונפגש עם המקרים. הייתי רואה איך נהרסים חיים, את העליבות של החיים בצל ההתמכרות לאלכוהול. ואיך אפשר לשנות את הדברים האלה, ולשנות באופן משמעותי את איכות החיים של אנשים, לא רק של אלה שסובלים. הרי כולנו יודעים שיש במשפחה אחת מישהו שמתמכר לסמים, חייה של המשפחה כולה, המעגלים שאופפים את אותו אדם בודד משתנים, זה המשפחה הגרעינית וזה המשפחה היותר רחבה וזה השכנים וזה הידידים וזה החברים וזה עולם שלם. אז זה משהו שאני יודע עד כמה הוא מאיים, אבל זה משהו שאני מאמין שיש כלים להתמודד אתו. ואני מכיר באחריות שלנו כממשלה, להיות הגוף המוביל, המכתיב, המגדיר יעדים, המציב טווחים והמעמיד משאבים.
יותר מזה אני לא אומר היום, תנו לי צאנ'ס נדבר עוד כמה שבועות.

אני מבטיח לכם שאנחנו ניקח את העניין, אני לא יכול להגיד שנתחיל לקחת. ראש הממשלה שרון, הכיר בעומק של האיום ובחשיבות של המאבק. דיברנו על כך לא אחת. הוא סיפר לי על המפגש שלו עם רוני דואק ועד כמה הוא מחשיב את העניין הזה. אנחנו נמשיך בדרך הזאת, אנחנו נערך הערכות רב שנתית ורב שכבתית כדי להתמודד עם העניין. אין פה רק גורם אחד, נכון שתמיד אפשר לומר בסופו של דבר: זאת אחריות כוללת של מדינה ולא של גורמים וולונטריים. אבל אין כמעט תחום מתחומי חיינו שהמגזר השלישי לא מעורב בו ואני רואה את זה כתופעה מאוד חיובית שחלק מהציבור, בעל יכולות, בעל אמצעים אומר: יש לי דרך להחזיר לחברה אחרת ממה אני קיבלתי ממנה, והדרך שלי להחזיר לחברה היא להשקיע בתחומים שיכולים להשפיע על איכות החיים של מגזרים שונים, של קטעים שונים, של קבוצות שונות, להתמודד עם מצוקות שונות ואנחנו רואים שהתופעה הזאת הולכת ומתגברת אצלנו ואני גאה בה.

מין הטעם הזה ראש הממשלה פנה לרוני דואק, משום שהוא הצהיר על המחויבות שלו לאיכות החיים בחברה הישראלית, שהוא הקים את "ציונות 2000". הוא זיכה אותי באפשרות במספר מקרים ככה להיוודע מקרוב לדברים הללו שהוא עושה והם מרשימים מאוד והם מעידים על רמה גבוה של מחויבות ועל הנכונות להשקיע משאבים אישיים, מעל ומעבר לחובות שמוטלות כמובן על כל אזרח במדינה. אבל מעבר לעניין הזה - להשקיע משאבים אישיים בסדר גודל, כדי לסייע להתמודדות בתחומים מסוימים שהם באפקט המצטבר שלהם יכולים לעשות את החיים שלנו אחרים וטובים יותר.

ממשלת ישראל, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול והאלכוהוליזם, הגופים המתנדבים השונים, האקדמיה, שנותנת לא פעם גם את מימד הנתונים, מגדירה את היקפן של התופעות, יודעת לאפיין את ההשלכות והתוצאות שלהם ולכן היא שותף מאוד חשוב, ארגוני מתנדבים שונים. כולם ביחד יהיו חלק מהמאמץ הזה. אני מבטיח לכם לעקוב אחריו מקרוב. אני אומר לכם הממשלה הבאה של ישראל, תפעל לשינוי סדרי העדיפויות בחברה הישראלית בתחומים שונים, תשקיע מאמץ עליון להשפיע שהתחומים הללו שבמשך שנים איך שהוא עמדו בצד כי היו תמיד דברים גדולים יותר. אנחנו נחזיר את הסדר הנכון, את ההגיון הנכון, את המשקלות הנכונים למה שבאמת חשוב. כדי שמדינת ישראל תהייה מדינה שכיף לחיות בה. ומדינת ישראל תהייה מדינה שכל אזרחיה ותושביה, יאהבו לומר שכיף לחיות בה.

תודה רבה.