גבירתי יו"ר הכנסת, חברתי דליה איציק,
כבוד השר לביטחון פנים, השר אבי דיכטר,
ידידיי היקרים, מייסדי ותומכי קרן הישג, ידידיי היקרים מקנדה, הת'ר רייזמן וג'רי שוורץ,
אורחים מהארץ ומחוץ לארץ,
יו"ר הועד למען החייל, האלוף יצחק איתן,
ידידי וחברי רב הפעלים, משה רונן,
חיילות וחיילים, אף אחד מכם לא בודד פה עכשיו, כולכם מחובקים באהבה גדולה על ידי כולנו.
ערב טוב לכולם.

בחג סוכות האחרון ארחתי בביתי קבוצה גדולה של חיילים שהתיאור הטכני של מעמדם בישראל הוא שהם חיילים בודדים, כלומר הם חיילים שהגיעו אלינו ממקומות שונים בעולם בדרך כלל בלי בני משפחתם, עלו ארצה והתנדבו לשרת בצבא הגנה לישראל. וכאשר הם באו לחלוק איתי ולספר לי את חוויותיהם, אני חשבתי לעצמי אז וכשאני רואה אתכם וחושב עליכם ועל הדבר המופלא הזה של הקשר המיוחד הזה שלכם אלינו ושלנו אליכם, אני חושב שלמרות כל המצוקות שלנו שאנחנו כל כך אוהבים להתלונן עליהן, בכל זאת יש לנו מדינה שאין כמוה בכל העולם.

ראיתם את הבחור הזה שעמד לפני דקות אחדות, מאוסטרליה, אני לא שמעתי אם הוא מסידני או מלבורן ולכן אני לא אעז לומר אם הוא מפה או משם כי הם מאוד רגישים במלבורן ובסידני מהסטטוס שלהם. אבל תחשבו על זה, מאיפה הוא הגיע, מאיזה מרחק, כדי להיות כאן, כדי לחיות בארץ הזו, כי אין מקום אחר חוץ מאשר ישראל שבו הוא ואתם שבאתם מכל כך הרבה מקומות, יכולים להרגיש שאתם באמת בבית, בבית היחידי שיש לנו. תאמינו לי, אתם יודעים אבל אולי לא תמיד אנחנו יודעים, שיש הרבה מקומות בעולם – גם קנדה, גם ארה"ב, גם אוסטרליה ועוד הרבה מקומות שדי נוח לחיות בהם ואפילו לא כל כך קשה ואולי במובנים מסוימים גם יותר בטוח, אבל אין שום מקום בעולם שבו יהודים יכולים להיות בבית שלהם כפי שהם כאן.

פגשתי במוסקבה את משפחת רוטשטיין שהבן שלהם, רופא בצה"ל, נפל עכשיו בלחימה בלבנון, והסתכלתי על ההורים האלה שבאו למוסקבה לראות אותי מהעיר אירקוצק שהיא בלב סיביר, במרחק שהוא יותר גדול מהמרחק של לונדון לירושלים. ראיתי את הבדידות הנוראה של האבל שלהם, הם שם בקצה העולם מנותקים והבן שלהם נפל פה ואמרתי להם, בשם כולכם ובשם עם ישראל, שאין עוד אנשים בעולם כולו כמוהם שידעו לצקת בבן שלהם את הרוח הזאת, לטעת בו את ההתלהבות הזאת שהביאה אותו מאירקוצק כדי להילחם על חיינו בארץ הזאת וליפול בלבנון למען חיינו בארץ הזאת.

אני רוצה שתדעו שגם אם אנחנו לא תמיד יודעים להראות את זה, וגם אם איכשהו בכל הטלטלות שעוברות על חיינו בארץ הזאת, אנחנו לא תמיד יודעים לתת ביטוי לכך, העובדה הזאת שאתם פה היא דבר שמרגש אותנו עד לעומק ליבנו ועושה אותנו גאים בכם וגם גאים במדינה שלנו. העובדה שהגעתם מכל המקומות שהגעתם כדי לחיות בארץ שלנו היא אולי העדות הטובה ביותר לכך שיש לנו עתיד ענק, ששום סכנה, שום מצוקה ושום איום לא יוכלו לנו, כי יש לנו אתכם ויש לנו אותנו ועל כך, בשם מדינת ישראל ובשם ממשלת ישראל, אני רוצה להודות לכם, או יותר נכון אני רוצה לחבק אתכם בהרבה אהבה ובהרבה הערכה ולהגיד לכם שכשאתם פה כולנו שמחים יותר ובטוחים יותר. אבל אני כן רוצה להודות, ואת זה אני אעשה באנגלית, לשני חברים שלי, להת'ר רייזמן ולג'רי שוורץ.

אני לא יכול לומר לכם עד כמה אנחנו גאים בכם על כך שאתם כאן, וכמה אני אישית אסיר תודה לכם על כך שאפשרתם לי להצטרף אליכם הערב ולו רק לזמן קצר. שכן התקשרתי אליכם לקנדה ואמרתי לכם: עשו לי טובה, אין שום דרך שאוכל להגיע לתל-אביב היום, אבל אני רוצה להיות כאן משום שאני רוצה שכל אחד ואחת מכם, ובתקווה גם כל אחד בקנדה, יידעו כמה מדינת ישראל גאה באנשים כמוכם, ורציתי להיות מסוגל לדבר אתכם ישירות ובאופן אישי, והסכמתם להעביר את האירוע הזה מתל-אביב הזוהרת לירושלים הרצינית והשקטה, ואני כל כך אסיר תודה לכם על שהסכמתם לעשות זאת.

אבל אני אסיר תודה לכם אף יותר על מה שאתם עושים למעננו. התופעה הזו של צעירים יהודים המגיעים מרחבי העולם למדינת ישראל, ואנו מקווים שכולם יישארו איתנו לנצח. אני אגיד לכם את האמת: אני לא בטוח, אולי כמה מהם עדיין יחזרו לארצותיהם, ילמדו שם, יישארו שם קצת ואולי אז הם יחזרו, אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד: מה שאתם עושים מאפשר לרבים מהם לחיות כאן בתנאים משופרים, שעשויים להגדיל את הסיכוי שהם יישארו לנצח במדינת ישראל.

לעתים קרובות אני נשאל מהו הדבר האחד שאני חושב שהוא החשוב ביותר, המשמעותי ביותר שאנשים יכולים לעשות למען מדינת ישראל. כאשר הכל תם ונשלם, בשורה התחתונה, ישנו דבר אחד שהוא חשוב יותר מכל וזה שיהודים יעלו ארצה ויחיו כאן. אני יודע שהת'ר וג'רי בשלב זה של חייכם – אפילו שאני לא מוותר עליכם – אולי זה קצת קשה עבורכם, אבל כאשר אתם מעניקים לכל כך הרבה אנשים את האפשרות לחיות כאן, אתם תורמים לרווחתה, עוצמתה, עתידה וביטחונה של מדינת ישראל באופן דרמטי ומשמעותי. בשם מדינת ישראל וממשלת ישראל, אני מבקש להודות לכם מעומק לבי.

אתם באמת אנשים טובים, אתם יהודים נפלאים, אתם בני אדם יוצאים מן הכלל. אני גאה להיות ידיד שלכם ואני גאה בכך שאני יכול לחלוק את הגאווה הזו שאני חש כלפיכם עם כל הנוכחים כאן ועוד רבים אחרים שאני מקווה שישמעו על מה שאתם עושים למעננו. הרשו לי לסיים בבקשה אחת, שהיא לא בלתי חשובה. אני רוצה לחלוק אתכם משהו עליהם. ג'רי והת'ר לא רק מסייעים לנו כאן. הם עוזרים לנו שם באותה מידה. קולם נשמע בקנדה. קולם נשמע בדרגים הגבוהים ביותר בקנדה, בכל מקום ובזמנים אחרים. ומדינת ישראל חווה זמנים קשים – כאשר קולם נשמע, ישראל יוצאת נשכרת. אחד מידידינו הטובים ביותר בקנדה הוא גם ראש ממשלת קנדה, מר הארפר. קנדה מפגינה יחס מדהים, ידידותי ותומך, מהיום הראשון בו נבחר מר הארפר להיות ראש ממשלה. אני מבקש, ג'רי, בשם ממשלתי, שתאמר לו שאנו מודים לו על ידידותו ושאנו מודים לקנדה על תמיכתה, למען חיילי צה"ל, למען לוחמי ישראל ולמען עם ישראל, ושאנו נשמח מאוד לקבל את פניו כאורח רשמי שלנו במדינת ישראל יחד עם שניכם בהקדם האפשרי.

ושוב תודה לכם על כל מה שאתם עושים, על כל מה שעשיתם ועל כל מה שתמשיכו לעשות למען מדינתנו ולמען עמנו. ערב טוב.