צולם ע"י לע"מ

אדוני היו"ר – זו הפעם האחרונה שאני יכול לקרוא לך, בובי, בפורום זה, אדוני היו"ר.
שגרירים נכבדים,
קונסולים כלליים,
שרים נכבדים בממשלת ישראל,
גבירותיי ורבותיי, נציגי קהילות יהודיות רבות ברחבי צפון אמריקה,

תודה לכם על ההזדמנות הזו. זה עונג גדול עבורי להיות כאן אתכם.

תודה לך, בובי. תודה לך על השירות הנפלא שמילאת בשם העם היהודי. עקבתי אחר הקריירה שלך במהלך השנים, לרבות בתקופה האחרונה ב-UJC. מאז ומתמיד התרשמתי מההתחשבות שלך ומהדרך הפרקטית שבה טיפלת בסוגיות המרכזיות ביותר עמן מתמודד העם היהודי, בייחוד בתפקידך כיו"ר ה-UJC. אין לי ספק כי זה לא סוף הפעילות שלך כאחד המנהיגים היהודים החשובים, המשפיעים והמעורבים בעולם. אני בטוח, בהכירי אותך שנים רבות, שתמשיך לפעול למען העם היהודי, בשם העם היהודי ולמען מדינת ישראל, כפי שעשית כל חייך. תודה רבה לך.

אני מבקש גם לברך את היו"ר החדש של ה-UJC, ג'ו קנפר. האחריות המוטלת עליך בהנהגת איחוד הקהילות היהודיות היא עצומה, ואין לי כל ספק שאתה תייצג אותנו בכבוד.

אני מבקש להודות לידיד יקר שלי, שכיהן כאן בארה"ב בארבע וחצי השנים האחרונות בהן שירת בכבוד את מדינת ישראל – שגריר ישראל בארה"ב, דני איילון, שלצערנו לא יכול היה להיות אתנו היום בלוס אנג'לס. אני עדיין מבקש להודות לדני, אפילו בהיעדרו, בשם מדינת ישראל, על שירותו יוצא הדופן ועל מחויבותו האישית במהלך כהונה קדחתנית ומאתגרת בארה"ב.

בהזדמנות זו אני מבקש גם להביע הוקרה לידיד נוסף מאוד מיוחד שלי הנמצא איתנו כאן היום, שגרירה החדש של ישראל בארה"ב, סלי מרידור. סליי, אתה מוצב כאן בתקופה קריטית, וכשאני מסתכל כאן בחדר (חדר גדול למדי, אני חייב לציין, ודי צפוף), אני רואה שיהיו לך ידידים רבים שיסייעו לך למלא את משימתך החשובה.

ידידיי היקרים,

אני מבקש לחלוק אתכם קטע אחד מתוך מכתב אחד שקיבלתי מאב ששכל את בנו במהלך הלחימה בלבנון:

"שמי הוא עמי שרייר, יליד חיפה בן 61, נשוי ליפה לבית רובין, זכרם לברכה, ניצולי שואה, שרידי אושוויץ. הוריי עלו ב-1936 מוילנא לישראל וכך ניצלו. כל יתר משפחתנו נכחדה בשואה. היום הצטרפתי למשפחת השכול. זה קשה, זה קשה ואני רק בתחילת הדרך. אני כל כך מתגעגע לבני יפתח – מלח הארץ, יליד הארץ, בוגר ביה"ס הרצל, מדריך בצופים, ראש שבט תדהר בחיפה, אח תאום לירדן, שנולד ב-11/9/1984. יפתח התגייס לצנחנים, סיים מסלול קשה, סיים קורס מ"כים בהצטיינות וכן סיים קורס קצינים בהצטיינות.
אני מצטער שאני גוזל ממך זמן יקר, אדוני ראש הממשלה, אך כאב שכול, אני רוצה לחזק את ידיך".

מכתבו של עמי שרייר הוא אחד ממכתבים רבים שקיבלתי ממשפחות שכולות במהלך הלחימה. חלק מהמכתבים הביעו תמיכה ואחרים ביקורת, אבל כולם חידדו את הלב והנפש של הרוח היהודית המשותפת.

חוזה המדינה תיאודור הרצל הצהיר: "נכון שאנו שואפים למולדתנו העתיקה, אולם מה שאנו מחפשים באותה מולדת עתיקה היא פריחה מחודשת של הרוח היהודית".

עצרת זו היא הצדעה להגשמת חלומו של הרצל, חלום המדינה היהודית: גילוי מחדש של ערכים יהודיים, העלאת המודעות למסורת היהודית, קידום האחדות היהודית, בחינת הזהות היהודית וכל אותה עת חיזוק הקשרים בין תפוצות ישראל לבין מדינת ישראל. תחומי אחריות אלה הם חשובים מאוד עבורכם, אולם הם חיוניים למדינת ישראל.

ה-UJC מתרגם את הערכים היהודיים לפעולה חברתית באמריקה, ישראל ובכל רחבי העולם. פעילותכם הנמרצת ונדיבותכם יוצאת הדופן, שאינה יודעת גבולות, סייעו לשיקום צפון הארץ במרץ רב. במהלך הלחימה האחרונה תרם ה-UJC מיד 50 מיליוני דולרים לטובת מיזמי רווחה לשעת חירום. מאז, למעלה מ-350 מיליון דולר גויסו למטרה אחת ויחידה – לתמוך במיזמי שיקום שמטרתם פיתוח וחיזוק האזורים שנפגעו.

תמיכתכם בישראל באה הקיץ לידי ביטוי גם באינספור משלחות הזדהות. לכל אלה שעלו לרגל לישראל בעיצומה של הלחימה, אני אומר: נוכחותכם הבטיחה לי ולכל אזרחי ישראל שבין הישראלים ויהודי התפוצות שוררת ברית אמונים בלתי מעורערת.

אנו עם אחד. יש לנו מורשת אחת. יש לנו עתיד אחד – עתיד שאותו אנו יוצרים יחד.

יחד, עלינו גם להישאר מחויבים למאבק נגד כל אלה הרודפים אותנו בשל דתנו. יחד, עלינו לעורר מודעות לתופעה הגלובלית של אנטישמיות.

עלינו לגלות סבלנות כלפי אלה הקוראים עלינו תיגר. עלינו לשמור על קור-רוח נוכח אלה המתגרים בנו. עלינו גם לחתור לחנך את אלה שטועים לגבי הדת שלנו, ואל לנו לעולם להפגין שאננות מול אלה החותרים לפגוע בנו.

גבירותיי ורבותיי,

הלחימה האחרונה בלבנון העמידה במבחן את עוצמתנו, וחרף כל מה שנאמר ונכתב, עמדנו באתגר.

הקיץ חיילי צה"ל האמיצים, לרבות חיילים מיחידות המילואים שהתנדבו במספרים חסרי תקדים, לחמו בעוצמה ובגבורה. הם לחמו ללא חת, ללא היסוס וללא שיקולים אישיים.

הם לחמו במלחמה של תוקפנות חסרת-רסן שיזם החזבאללה, מונעת ע"י קנאות ושנאה.

זו הייתה המלחמה של חזבאללה. זו הייתה המלחמה של איראן. לא מלחמתה של לבנון ולא מלחמתה של ישראל. 

החזבאללה ספג מכה שהוא לא העריך שיספוג ושהוא לא היה מוכן אליה. תגובתה של ישראל הוכיחה כי אנו לא נסבול את המשך האיומים נגדנו. די פשוט לצטט את מנהיג החזבאללה שאמר שהוא לא היה יוזם את החטיפות אילו צפה אפילו אחוז אחד מהעוצמה שהפעילה ישראל.

המצב הביטחוני בלבנון השתנה לעד – לעולם לא נחזור לסטטוס-קוו שהיה קיים קודם לכן. צבא לבנון, ולא החזבאללה, הוא שפרוס בדרום. ממשלת לבנון החלה להשליט את ריבונותה על המדינה כולה. כעת, המשימה העיקרית שלפנינו היא יישום מלא של החלטת האו"ם 1701.

ישנם לקחים רבים שניתן להפיק מהמלחמה. אנו נלמד אותם ונתקן את מה שדרוש תיקון. כבר התחלנו בתהליך הזה.

אולם ישנו רק יעד אחד, יקר מכל, שישראל טרם השיגה. עדיין לא השבנו הביתה את החיילים החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב. ביקשתי מרעייתו של אהוד, קרנית גולדווסר, להצטרף אלינו כאן היום. קרנית, אנא קומי. קרנית, אני מבטיח לך שישראל תעשה הכל – שאני אעשה הכל – כדי להשיב הביתה את בנינו היקרים ולהחזיר אלייך את אודי.

יחד עם גלעד שליט, שנחטף ע"י החמאס ברצועת עזה, אין דבר שחשוב לי יותר מאשר השבת שלושת הגיבורים שלנו הביתה.

אני מבקש מכולם שישמרו במחשבותיהם ובתפילותיהם את הבנים האמיצים הללו ומשפחותיהם.

כאשר ישראל ממקדת את תשומת הלב בשכניה הפלסטינים, אנו חבים זאת לדורות הבאים של ישראלים ופלסטינים להקדיש את עצמנו למציאת דרכים להתקדם.

הברירה חייבת להיעשות.

אנו יכולים לאמץ את התקווה, ויחד לרומם את שני עמינו ואת האזור כולו, ולהעניק לילדינו את ההזדמנות ואת השגשוג שמתלווים רק לביטחון ולהבנה הדדית, או שנאפשר לאימה ולסכסוך לשתק אותנו ובכך נהרוס לא רק את עצמנו כי אם גם את עתידם של הדורות הבאים.

הרשו לי להיות ברור – ישראל בוחרת בתקווה. ישראל בוחרת בשלום.

אבל ישראל לא יכולה להשלים עם ממשלה המנוהלת ע"י ארגון השולל את זכות קיומנו, דוחף באופן פעיל להשמדתנו באמצעות פיגועי טרור בלתי פוסקים ומסרב אפילו להכיר בהסכמים קודמים שנחתמו בין ישראל לפלסטינים.

לא יעלה על הדעת שהחמאס ישתתף במערכת הפוליטית הפלסטינית ובאותה שעה ישמור על יכולתו להוציא אל הפועל פיגועי טרור.

על מנהיגי הרשות הפלסטינית להציע תקווה לעמם. עליהם להתמודד עם אתגר השלטון ולהנהיג את עמם, מבלי לכרוע תחת הקשיים הכרוכים באיחוד אוכלוסייה שסועה או להיכנע לקיצוניים שמעדיפים את תרבות השנאה.

עלינו להפסיק את מעגל האלימות, לשים קץ למאבק בינינו ולהביא שלום לאזורנו המוכה.

אנשים רבים מדי קיפחו את חייהם במאבק המתמשך הזה. דורות של שני עמינו נושאים על גופם צלקות ממעשי האלימות הבלתי פוסקים. הסכסוך בין ישראל לפלסטינים נמשך זמן רב מדי.

מרטין לותר קינג ניסח זאת היטב: "עלינו ללמוד לחיות יחד כאחים, או שנמות יחד כטיפשים".

ברור כי ניתן להשיג התקדמות רק ע"י הידברות. כאן ועכשיו אני מצהיר – אני מוכן להיפגש עם היו"ר עבאס מיד, ללא כל תנאים מוקדמים, כדי לדון איתו באמצעים להשגת התקדמות עבור שני עמינו ותקווה לעתיד טוב יותר באזורנו.

גבירותיי ורבותיי,

הגענו לנקודת האמת הקריטית בנושא איראן.

יהיה זה חטא בלתי נסבל כלפי הדורות הבאים לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. מה נאמר לילדינו? כיצד נוכל להצדיק את זה שלא מנענו את הקטסטרופה? אם איראן תשיג את היכולת לייצר נשק גרעיני, כפי שאנו יודעים שהיא חותרת לעשות, אנו ניכנס לעידן חדש של אי-יציבות גלובלית שלא הכרנו מעולם.

איננו יכולים להרשות לעצמנו להמתין.

על כולנו לדבר בקול אחד.

הקהילה הבינלאומית לא יכולה יותר להרשות לעצמה להסס, להתלבט או להתנדנד בהתמודדות עם המדינה הסרבנית הזו. לא נוכל יותר להרשות לאיראן לדחות את תביעותיה של הקהילה הבינלאומית מבלי שתהיינה לכך השלכות.

לא נוכל לסבול – ולא נסבול – את אלה הקוראים תיגר על זכותה של ישראל להתקיים ובאותה שעה חותרים לפתח כלי נשק הרסניים כדי להוציא את יעדיהם אל הפועל.

מנהיגותה של אמריקה במניעת התחמשותה הגרעינית של איראן בלתי נתונה במחלוקת והיא חסרת תקדים. נפגשתי זה עתה עם ידידי הטוב, ידיד אמת של ישראל, הנשיא ג'ורג' בוש, בוושינגטון. האמינו לי – הוא ידיד גדול של מדינת ישראל. דנו בסוגיה הזו באריכות רבה. נחישותו למנוע את ההתפתחות החמורה הזו בלתי ניתנת לערעור, אבל אמריקה חייבת לקבל את תמיכת הקהילה הבינלאומית על מנת שנצליח להפיג את האיום הקטלני הזה.

הפעילות שלנו תימדד עפ"י תוצאות, לא כוונות.

נוכל להישאר ישרים עם עצמנו רק אם נסכל את מזימותיה השטניות של איראן, לא אם נעשה כמיטב יכולתנו אבל ניכשל.

הדור שלנו יישפט עפ"י יכולתו להבטיח שלום וביטחון, ולא עפ"י כישלון להתמודד עם האיום המאתגר מכולם.

לא בחרנו את האחריות הזו. אבל העול הוא על כתפינו. לא נוכל, ולא נסכים, להתחמק מהתמודדות עם האתגר הזה.

בעבר הקריאות להשמדת העם היהודי נענו בפיוס מצד משפחת העמים. פעם בעבר, אבל לעולם לא עוד.

קואליציה של מדינות ערביות מתונות יכולה וחייבת להתאחד סביב אינטרס משותף ולמנוע מאיראן לערער את היציבות במזרח התיכון. על הקואליציה הזו להילחם נגד סכנת האסלאם הרדיקלי שמעוות את מקור האסלאם עצמו. חזינו בגיבושה של הקואליציה הזו לקראת סוף הלחימה בלבנון. חשוב מאוד לטפח את הקואליציה הזו.

חברים ועמיתים, גבירותיי ורבותיי,

אני אופטימיסט. אני מאמין בעוצמתה של התקווה משום שראיתי כיצד היא יכולה להפוך אומה שלמה, כיצד היא יכולה לכבוש את לבו של עם שלם ולהראות לו כיצד המחר יכול להיות טוב יותר ומשגשג יותר מההווה.

לאורך ההיסטוריה שלנו, כאשר אחרים ציפו מאיתנו לשקוע בחשיכה ובייאוש, הונחינו תמיד ע"י נס האור. במקום בו אחרים ראו רק שממה ומדבר, ראינו אנו שדות שופעים וכפרים מלאים חיים, תקווה והזדמנות.

בישראל יש את המספר הגבוה ביותר של מדענים לנפש בעולם. ההתקדמות שלנו בתחום ההי-טק מוכיחה שהאוכלוסייה שלנו היא בין החדשניות ביותר בעולם. מחקר רפואי מעולה מוכיח את יכולתה של ישראל להתחרות בזירות המתקדמות ביותר.

ההשקעות הבינלאומיות בכלכלה הישראלית הושלשו השנה והגיעו לשיא של 20 מיליארד דולר. הייצוא הישראלי גדל, הבורסה הגיעה לשיא של כל הזמנים והשקל, אפילו מול הדולר, נמצא במגמת התחזקות.

ישראל מתמקדת בפיתוח אסטרטגי של הגליל, הנגב וירושלים. פיתוח האזורים האסטרטגיים הללו כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הוא יעד ברור, חיוני להבטחת יציבות ארוכת-טווח לישראל ועתיד בהיר יותר לכל הישראלים.

לאחרונה הקצתה ישראל 650 מיליון דולר להשקעה בפיתוח הצפון ואזורים בדרום עד סוף שנת 2007. אנו נתמקד בשיפור מערכת החינוך, יצירת מקומות עבודה באזור והעלאת רמת החיים של האוכלוסייה שנפגעה כתוצאה מהאירועים בצפון. כל אלה הם פרויקטים שבזכות נדיבותכם, אנו יכולים לממן.

יש לנו עוד הרבה משימות חשובות לבצע. במטרה לעודד כמה שיותר ישראלים לגור בגליל, חובה עלינו ליצור אפשרויות תעסוקה ולשקם את התשתית ההרוסה. עם המשך סיוע ותמיכה מצדכם, ניצור מציאות חדשה בגליל.

אבל אל תסתפקו רק במלה שלי בכל מה שקשור לפלאי המדינה שלנו. אני מפציר בכל אחד ואחת מכם לבקר בישראל.

הצטרפו אלינו. השתתפו בעיצוב העתיד שלנו, המורשת שלנו. חזקו את הזיקה ביניכם לבין העם שלכם – לא בשנה הבאה בירושלים, כי אם בשנה הזו בירושלים.

ממשלת ישראל והסוכנות היהודית פועלות יחד כדי לחזק את הקשר של העם היהודי לישראל, להגביר את החינוך היהודי-ציוני ולקדם את העלייה באמצעות תכניות נפלאות כמו "תגלית", "נעלה", "מסע" ו"נפש בנפש". אני יודע כמה מכם מעורבים בתכניות הללו. אני יודע כמה מכם משקיעים בתכניות הללו, ואני רוצה לומר לכם, מצדנו, שהתכניות הללו הן חיוניות כדי לבנות את הקשר בין צעירים יהודים לבין מדינת ישראל, צעירים יהודים והתפיסה שלהם לגבי זהותם כיהודים. התפיסה הזו הופכת הרבה יותר משמעותית כאשר הם מגיעים לביקור במדינת ישראל. המשיכו לעשות זאת, המשיכו לקדם זאת. זה חשוב מאוד.

עלינו לבנות את הקשרים בין התפוצות לבין ישראל מגיל צעיר. עלינו לעודד את הנוער שלנו שיספוג את מורשת אבותיו כדי שכשתגיע השעה, הם יידעו להנחיל את מסורת אבותינו העתיקה לילדיהם.

כולנו שותפים בגורלה של ישראל. אנו היורשים של דתנו ותרבותנו עתיקת היומין. בזכות מסירותכם, רוח ישראל ממשיכה לפעום בשפע והרמוניה.

לא משנה כמה פעמים אני אדקלם את ההמנון הלאומי של ישראל, אני תמיד נמלא התרגשות כאשר אני אומר את המשפט האחרון: "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

אנו מקדישים את חיינו למלים היקרות הללו שאנו מצטטים ברגש. אנו מזילים דמעות של אושר בידיעה שהמלים הללו הוגשמו. אנו נוטלים על עצמנו שבועה של כבוד שלעולם לא נאפשר להן להתפורר. אנו חיים עפ"י המלים הללו, אנו נלחמים עבורן, ולאורך כמה דורות, רבים מדי הקריבו את חייהם למענן.

חיינו קשורים אלה באלה. גורלנו קשור זה בזה. ישראל והתפוצה היהודית, כפי שאמרתם בצדק, הם אחד. ההצלחה שלכם היא ההצלחה שלנו. ההצלחה שלנו היא ההצלחה שלכם.

גם אם אוקיינוס רחב מפריד בינינו, ליבותינו פועמים יחדיו, תמיד.

מעומק לבי, אני מודה לכם על התמיכה, על המסירות ועל האהבה שלכם לישראל. תודה לכם.