צולם ע"י לע"מ

מר חגי גולן, העורך הראשי
מר איתן מדמון מנכ"ל "גלובוס"
מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר רענן דינור
מנכ"ל משרד האוצר, ומנכלים בכירים ממשרדי ממשלה

קהיליית העסקים המרשימה של מדינת ישראל שמכבדת מדי שנה את עיתון העסקים של ישראל "גלובס" בנוכחות והשתתפות פעילה בכנס השנתי הזה.
 
אני לא רוצה לשאת נאום כלכלי, אלא בהמשך לדברים שאמרתי בפורום קיסריה לפני כמה חודשים, לדבר על כמה מהמצוקות החברתיות שמעיקות עלי ומעיקות על מדינת ישראל. לא עוד חזרה על סיסמאות כלליות, אלא ניסיון מעשי להתמודד באופן יעיל ורציני עם כמה מהמצוקות הללו.
 
לפני כן,  כמה נתונים על החברה הישראלית שאולי יסבירו מדוע אני חושב שהגיע הזמן לשנות את סדרי העדיפויות בתחום ההתנהלות שלנו, לא רק כאיזו סיסמא ריקה אלא כפי שזה צריך להתבטא בתקציבים שלנו, וכפי שזה יבוא לידי ביטוי בתקציבים שלנו.
 
בשנת 2005 חי כל ילד שלישי בישראל מתחת לקו העוני. כ-33% מהילדים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני. זה השיעור מהגבוהים ביותר בעולם בכלל ובעולם המערבי שבו אנחנו כה רוצים לראות את עצמנו שייכים לו.

14% מכלל הילדים היהודים חיים במשפחות שאין בהן מועסקים,  ושיעור העניים גבוה במיוחד במגזר הלא יהודי, בקרב העולים החדשים ובמשפחות חרדיות.

135,000 ילדים במדינת ישראל חיים בבתים בהם יש אלימות פיזית בין ההורים. לפחות 104,000 ילדים סובלים מהזנחה, 49,000 ילדים חשופים להתעללות, 22,500 חשופים לאלימות בבית או חיים בבתים בהם יש פעילות עבריינית.

מבין 150,000 הילדים שיולדו השנה בישראל 50,000 תינוקות יולדו אל מציאות חיים שמתחת לקו העוני.
 
רבותי אני יכול להרבות בנתונים נוספים אבל נתונים אלה מספרים את הסיפור האמיתי של הבעיות שמדינת ישראל חיבת להתמודד איתן. אני חושב על כל הילדים האלה שנולדים מראש למציאות שאין בה הזדמנות שאין בה סיכוי שיש בה מצוקה שיש בה מחלות, שיש בה מכאובים, שיש בה שנאה ,שיש בה מרירות.

אם רק ניקח את ה- 50 אלף ילדים שיולדו בשנה הקרובה וחושב על המשמעות  בקונטקסט החברתי הרחב של מדינת ישראל בטווח של 10  שנים קדימה.

כמה מיליארדים אנחנו נצטרך להוציא כדי לרפא את מחלותיהם, כדי לשקם את הציוויליזציה החברתית המעוותת שלהם. כדי להוציא אותם מן המוסדות לשיקום עבריינים צעירים, כדי למצוא להם תעסוקה בנתונים של העדר תנאי יסוד – לימוד, השכלה וכל מה שכרוך בכך.
 
מי שרוצה להבין את האתגר האדיר שעומד בפנינו כדי לנסות ולשפר את המציאות החברתית שלנו, כדי לתת מענה אמיתי, לא סיסמתי, למה שכולנו אומרים בהרבה מאוד נסיבות כאלה בהן האוכלוסייה השבעה והמשגשגת של מדינת ישראל נפגשת לריטואל הקולקטיבי של טפיחה הדדית על השכם - הוא מוצדק דרך אגב, שלא תחשבו שאני מדבר רק בציניות - אבל, כדי שאנחנו נוכל לתרגם את ההישגים הללו באופן שהתוצאות שלהם יתפזרו על פני חלקים נרחבים יותר באוכלוסיה, אנחנו צריכים לעשות משהו אקטיבי שלא עשינו אותו עד היום בכלים הנכונים, ואנחנו מתכוונים לעשות אותו בשנים הקרובות ולהתחיל עכשיו. 
 
קודם כל, אסביר מדוע עכשיו אנחנו יכולים לעשות את זה יותר טוב משנים הקודמות. באמת, המצב הכלכלי האובייקטיבי במאקרו השנה, הוא טוב יותר מאשר אי פעם. זו אגב השנה הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל בשישים שנה שהיצוא של סחורות ושירותים במדינת ישראל, גם בניכוי סיוע החוץ, הוא יותר גבוה מהיבוא של סחורות ושירותים למדינת ישראל, והפער הוא במיליארדי דולרים.

רבותי, חלומה הגדול של הכלכלה הישראלית, להגיע יום אחד למאזן תשלומים חיובי התגשם השנה גם בניכוי סיוע החוץ שנוסף כביכול להכנסה במטבע זר. במונחים של יצוא גם כשמנכים את זה, יצוא הסחורות והשירותים השנה יותר גבוה מהיבוא במיליארדי דולרים. זה הישג אדיר. יש לנו יותר רזרבות במטבע החוץ משהיו לנו אי פעם.  האינפלציה בישראל היא בטווח היעד שהממשלה החליטה עליו במדרגה הנמוכה. נטל המס נמוך בהרבה משהיה בעבר. הגרעון התקציבי בסוף 2006 יהיה נמוך מאשר ברוב המדינות המפותחות בעולם. וכמובן הצמיחה במשק שהיתה השנה למרות שהיא היתה שנה לא פשוטה עם לחימה, עם חוסר ודאות, בכל זאת הצמיחה השנה לפני הערכות קונסרבטיביות תהיה לא פחותה מאשר ארבעה וחצי אחוז .

כך שנתוני היסוד של הכלכלה הישראלית כפי שהם הם מאפשרים לנו לגלות גמישות בהקצאת המשאבים, כדי לגרום לכך שהכלכלה הישראלית, לא רק תייצר הזדמנויות, אלא תדע לקיים תנאי קיום הולמים אם אתם רוצים לחמישים אלף הילדים שנידונים להיוולד השנה במישרין אל מתחת לקו העוני.

אנחנו חייבים לשנות באופן יסודי את מדיניות הרווחה בישראל ואת הכלים שעומדים לרשותה כדי להגשים את היעדים שקבענו.

יש לנו מערכת רווחה מקצועית, יש לנו אנשים מהדרגות הגבוהות ביותר עם יכולות מזהירות אבל אנחנו חיים תחת צמיחה תקציבית שנמשכת כל פעם מהקצה האחד של אי סיפוק הצרכים אל הקצה האחר של אי סיפוק הצרכים. והתוצאה היא שאנחנו לא מצליחים לעשות תכנון אסטרטגי ארוך טווח רב שנים.
 
אנחנו מוכרחים להתחיל במקום כלשהוא בצורה מסודרת. אני החלטתי לטפל בשתי סוגיות שאינן נותנות מענה לכל בעיות העוני והמצוקה של מדינת ישראל, אך נותנות בסיס של התמודדות אפקטיבית ברמה, באיכות ובאמצעים שלא היו כמוהם במדינת ישראל מאז ומעולם. אני רוצה לטפל באוכלוסיה של ילדים בסיכון ובאוכלוסיה של ילדים מגיל לידה ועד גיל 3.

רבותי, במדינת ישאל חיים 330 אלף ילדים בסיכון. היום, אנחנו לא מצליחים להגיע, אלא לחלק קטן מהם, כדי לתת להם מענים שיוכלו  להבטיח שבעתיד לא נצטרך להוציא פי עשרה או פי עשרים יותר, כדי לחסוך חלק מהנזקים שהעובדה שלא נתנו להם בזמן גורמת לחברה והיא לא מסוגלת לתת את התשובות הנכונות.
 
וועדה ציבורית בראשותו של פרופסור הלל שמיד, שבדקה את מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון הגישה לפני מספר חודשים את המלצותיה. הורתי למערכת המקצועית ליישם באופן מידי את המלצות ועדת שמיד תוך הקצאת משאבים דרמטית ביותר, בהיקף של 400 מיליון ₪   במהלך שנות העבודה 2007 ו-2008. אני מתכוון לראות ביישום המסקנות הללו, תוך הרחבת מסגרת הטיפול בילדים מגיל לידה עד גיל 3, את התחלתו של מאבק לשינוי סדרי העדיפויות בטיפול בבעיות החברתיות ובבעיות העוני של החברה הישראלית. אני אמשיך ללוות את הפרויקט הזה ולהיות חלק בלתי נפרד ממנו, גם כאשר בנוסף לי יהיה שר רווחה במשרה מלאה בתפקיד הזה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה הופקד על ניהול המשימה מול הגורמים הממשלתיים.
 
מועצה מצומצמת של מיטב המומחים בתחום  החברתי תקבע את סדרי העדיפויות בהקצאת המשאבים הללו, כדי להבטיח שהניצול של הכספים שאני מדבר עליהם, לא ברמה תיאורטית אלא היישום בפועל, יעלה בקנה אחד ם היכולת  ליצור את הכלים הנכונים כדי לתת מענים לבעיות של האוכלוסייה הזאת .

אני רוצה להזכיר לכם שהמלצותיה של ועדת שמיד חופפות את המלצותיה של ועדת דברת אשר קראה להפוך את הפירמידה בכל מה שקשור בהשקעה בחינוך לטובת השקעה בגיל הרך, ומסקנותיה של וועדה מקצועית מטעם נציבות הדורות הבאים בכנסת קבעה ואני מצטט:

"היום ברור מעבר לכל ספק כי השקעה בחינוך בגיל הרך מהווה את התשתית  הבסיסית והחשובה ביותר ליצירת עתיד כלכלי, חברתי וסביבתי חיובי למדינת ישראל".
 
כיום מוקצים רק 12% מתקציבי הרווחה לילדים בסיכון מושקעים בשרותי מניעה. השאר, שהם מעטים מלכתחילה, מושקעים בצורך לטפל בכל המצוקות שלא הצלחנו למנוע כי לא השקענו במניעה בגיל הרך.

אנחנו מנסים וננסה באמצעות התקציבים הללו לצמצם ככל האפשר את מספר הילדים הפוגשים את מערכת החינוך הפורמאלית, כשהם סובלים מחסכים ולקויות שלא טופלו בגיל הקריטי למיצוב יכולותיהם הקוגניטיביות הנפשיות והחברתיות.

אנחנו מנסים באמצעות התקציבים הללו להקים שירות הוליסטי אינטגרטיבי שיצור דרכי התמודדות חדשות עם הצרכים של הילדים בגיל הרך. אני מדגיש, מגיל הלידה עד גיל 3. אני אומר לכם כעובדה שהגיל הזה מגיל לידה עד גיל 3 הוא הגיל המכריע לדעת כל המומחים המקצועיים  בעיצוב דפוסי אישיות של בני האדם. זהו גיל שמדינת ישראל היום כלל לא מטפלת בו. כשאני אומר שחמישים אלף ילדים נולדים לתוך עוני פירושו של דבר שגם ילדים רגילים, שנולדים למשפחות בתנאים סבירים, שאינם סובלים ממחסור מיוחד במינו, גם הם בקבוצת הגילאים הזאת - מגיל לידה עד שלוש - לפעמים נחשפים לסיכונים, למצוקות ובעיות כתוצאה מהעדר איזושהי מערכת שנותנת מענה, על פי סטנדרטים שנקבעו, על פי תקנון שנקבע, על פי יכולות מקצועיות שהוגדרו, וזאת כדי למנוע בעיות שמגלים אותן אחרי זה בגיל 12 או  18 וצריך להשקיע בהם אחר כך פי כמה וכמה כדי להתמודד עם חלק מתוצאות ההזנחות של הגיל הצעיר.
 
אנחנו במהלך 2007 נקים בעשרים מרכזים ברחבי הארץ את מרכזי השירות ההוליסטיים לאוכלוסיית הילדים הרכים מגיל הלידה עד גיל 3 , שתטפל בשלב הראשון בחמישה עשר אלף ילדים, שיינתנו להם השירותים הללו שמעולם לא ניתנו להם בצורה מסודרת, אינטגרטיבית, עם כתובת אחת, עם רשת של בעלי מקצוע שיודעים לתת מענים לכל הבעיות בעשרים מקומות ישוב.
 
זה לא מספיק, זאת התחלה שתלך ותתרחב בשנים הקרובות ותנסה להתמודד עם אחד מגורמי המצוקה המרכזיים של החברה הישראלית. המרכזים הללו יעסקו באיתור ואבחון ובטיפול בלקויות ועיכובים התפתחותיים באותם גילאים בהם פעולת מניעה היא בדרך כלל בעלת פוטנציאל הישגי מאוד משמעותי.

המרכזים הללו יעסקו בפיתוח תוכניות העשרה והדרכת הורים, בחיזוק שיתוף הפעולה בין מערכות החינוך והרווחה, בקידום חקיקה להגנת זכויותיהם של ילדים במצבי סיכון, בקיום מנגנוני הכשרה וקידום עובדים בתחום, תוך יצירת סטנדרטים מחייבים לגבי תקנון ודרגת ההשכלה של העובדים בתחום.
 
היום, במרבית הפעוטונים ומעונות היום, עובדים אנשים המטפלים בילדים שלנו  ואין לנו שום מושג מה היכולת המקצועית, מה הכישרון והידע של אלה שאנחנו משלמים להם כדי לטפל בילדים שלנו כשאנחנו רואים את התוצאות השליליות של זה בדרך כלל אנחנו כבר במצב שקשה לנו מאוד לתקן. מעולם לא נקבעו סטנדרטים, מעולם לא נקבעו תנאי כשירות, השכלה או הכשרה לציבור הזה שנפגש יום יום עם עשרות אלפי ילדים שאנחנו בהרבה מקרים מפקידים אותם לתוצאות שאחרי זה קשה מאוד להתמודד איתן.
 
בכל המרכזים הללו יופעלו תוכניות איתור אבחון וטיפול, ישולבו בהם הסוכנויות החברתיות הקיימות בישובים במטרה לאחד את הנתונים הנצברים בתחנות אם והילד יחד עם אלה הנצברות ברשויות הרווחה השונות. אין ספק שמדובר כאן על שינוי דרמטי לטיפול בילדים בגיל הרך ובילדים בסיכון בהיקפים שמדינת ישראל לא עשתה מעולם.
 
אלה הדברים שהבטחתי בכנס קיסריה לפני חצי שנה. אני מאוד מקווה שאם אוזמן לכנס שלכם בשנה הבאה אוכל לבשר לכם מה עשינו בפועל בשנת התקציב הראשונה 2007, בה אנו משקיעים 200 מיליון ₪ כחלק מה- 400 מיליון ₪  כדי ליישם את המלצות ועדת שמיד לטיפול בילדים בסיכון וכדי להרחיב את מספר המרכזים שאנו מקימים כדי לטפל בילדי הגיל הרך בגילאים מגיל הלידה עד גיל 3 .
 
כמובן שאנחנו מדברים כאן בתהליך ארוך טווח, אבל אני בטוח שלא אפתיע אף אחד מכם.  אני עומד בראשות ממשלה שמתכוונת לרוץ  למרחקים ארוכים. כל חיי אני רץ למרחקים ארוכים ואני מבטיח לכם שהממשלה שאני עומד בראשה מתכוונת לרוץ למרחקים מאוד גם בתחומים האלה.
 
אנחנו נמצאים היום במצב בו יש לנו כלכלה שיש לה פוטנציאל לצמיחה בלתי רגיל, יש לנו כלכלה שיש לה הישגים בלתי רגילים, יש לנו כלכלה שיש לה כושר יצור וכושר חדשנות מהטובים שיש בעולם. יש לנו מדינה שתוצאות הכלכלה הזאת, לא מתפזרים נכון בין אזרחיה. יש לנו מדינה שיש בה 19 אחוזים מהאוכלוסייה שהם חיים בעוני, יש לנו מדינה שיש בה 33 אחוזים מהילדים שחיים מתחת לקו העוני. יש לנו מדינה שלמרות כל יכולותיה ולמרות כל הפוטנציאל שבה ולמרות כל הכישרונות האדירים שלה, מערכת החינוך שלה אינה עומדת באתגרים שקיומה של מדינת ישראל מותנה בהשגתם. ואם אנחנו לא נעשה את הדברים האלה ולא נתחיל לטפל בילדים בגיל הרך ואם אנחנו לא ניקח את אוכלוסיית הילדים שנמצאים במצוקה ונעמיד לרשותם את האמצעים ואת התקציבים בסדרי עדיפויות שונים לגמרי מאלה שהיו עד היום, אנחנו נמשיך עוד שנים רבות לדבר על המלחמה בעוני, ואנחנו לא נעשה שום דבר ממשי שיוכל בסופו של דבר לשנות את גודלה של האוכלוסייה הזאת וכתוצאה מכך את מצוקתה.
 
אנו חייבים לייצר כתובת עבור כל ילד בסיכון אליה יוכל לפנות ללא צורך לחפש שירותים שונים במקומות שונים באותו אופן מסורבל שבו הדברים התנהלו עד הנה.
 
אני בחרתי לומר את הדברים האלה דווקא בכנס של הקהילה העסקית מכיוון שאני יודע שרבים מכם חדורים בתחושת החובה החברתית שהיא חלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית שלכם. ואני יודע שלא מעטים מביניכם משוכנעים שאי אפשר באמת לקיים כלכלה מוצלחת וחברה מתחזקת, כשיש בה פערים כל כך גדולים כפי שקיימים בחברה הישראלית.
 
אני יודע שרבים מכם מבינים, שכחלק מהאחריות החברתית שלהם הם צריכים להיות גם שותפים במאמץ של כולנו ליצור מציאות חברתית אחרת מזו שקיימת במדינת ישראל. לכן אנחנו נעשה את המאמץ הזה.
 
אנחנו נשקיע את הכספים האלה בצד מאמצים נוספים שאנחנו עושים בשנת 2007 . די אם אומר שבתחום הבריאות אנחנו מוסיפים בתקציב 2007 מעל הגידול הטבעי,  864 מיליון ₪. אנחנו מוסיפים לתקציב החינוך וההשכלה הגבוהה מעל הגידול הטבעי 715 מליון ₪. אנחנו מוסיפים מעל הגידול הטבעי מיליארד ו- 75 מיליון ₪ לעידוד תעסוקה. ואנחנו מוספים מעל הגידול הטבעי עוד 290 מיליון ₪ לטיפול ושיקום של נכים. אנחנו מוסיפים בתקציבי הרווחה עוד מיליארד ו- 542 מליון ₪ גם לתקציבי רווחה וגם לתקציבי הביטוח הלאומי ועל כל אלה נוספים  התקציבים לטיפול בגיל הרך וליישום מלא של ועדת הפרופסור שמיד, שאומצו אגב כבר בהחלטת הממשלה שאישרה את התקציב כדי לטפל כהלכה  ב-330 אלף ילדים שנמצאים בסיכון במדינת ישראל.
 
לסיום, ממליצים לי שאם אני מתכוון ללכת על המים, מוטב לי שיהיה לי מיפוי מדויק של האבנים שעל הקרקעית. אבני הקרקעית שלי הם הכוחות המקצועיים. התכנון המושכל, גם בחזית הממשלתית, והתקווה שהקהילה העסקית במדינת ישראל תצטרף לממשלה באיגום  הכוחות ומשאבים כדי להתמודד עם האתגר הגדול הזה של טיפול באותה אוכלוסיה, של מתן המענים הנכונים לצרכים שלה בזמן הנכון , יכול להבטיח את התחזקותה את שגשוגה ואת הצלחתה של החברה הישראלית כולה.