|
גברתי היושבת ראש, דליה איציק,
חברי הכנסת,
אורחות ואורחים יקרים,
אני רוצה לברך אותך גברתי היושבת ראש, אני מבקש לברך אותך כבוד נשיא המדינה שהואלת על פי המסורת להגיע לישיבת הפתיחה החגיגית ולהשמיע את דבריך, אני מבקש לברך את חברי הכנסת מכל סיעות הבית, את שרי הממשלה, את האורחים המכובדים שהגיעו לכאן ואת כל אזרחי ישראל לרגל פתיחת מושב החורף של הכנסת.
ביום חגיגי זה מתעוררת הפוליטיקה הישראלית ממנוחת החגים.
החיים הדמוקרטיים של מדינת ישראל הם סוד כוחנו - כמדינה, כחברה וכפרטים. הכנסת, יותר מכל מוסד אחר, מגלמת את הדמוקרטיה הישראלית.
כאן אנחנו שומעים את נציגי הזרמים השונים בחברה; כאן אנחנו מגשרים על פערים; ומכאן יוצאות ההכרעות המחייבות שמעצבות את עתידנו.
"העיקרון הפרלמנטארי", כפי שכתב פעם אבא אבן ז"ל, מגדולי המדינאים שלנו, "הוא חלק בלתי נפרד מן הישות הישראלית".
מכובדי,
כבר שלושה עשורים שאני מכהן כחבר כנסת. כשאני מביט בכותלי הבית הזה מהדהדים בזיכרוני הויכוחים המסעירים שהתקיימו כאן - ויכוחים שעיצבו את ההיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל.
היום, כאשר אנחנו פותחים את מושב החורף, והכרעות חשובות עומדות בפתח, הגברת אמון הציבור בכנסת הוא אתגר מרכזי עבורנו.
דווקא בשעות של מבחן, בשיאם של ויכוחים, כאשר עיני הציבור נשואות אלינו, אנחנו חייבים לנהל את המחלוקות בצורה עניינית ומתוך כבוד הדדי.
המסר שצריך לעלות מהבית הזה חייב להיות ברור: אין כאן מלחמת טוב ברע, אין כאן מאבק של בני אור בבני חושך. יש כאן ויכוח הכרחי על הדרך, ויכוח שבסופו מתקבלות הכרעות, וההכרעות האלה מחייבות את כולם.
זהו ההיגיון הדמוקרטי שהוביל את מדינת ישראל להישגיה הגדולים, ועליו אנחנו חייבים לשמור מכל משמר.
גברתי היושבת ראש,
גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת,
בקרוב תתבקש הכנסת לאשר את תקציב המדינה לשנת 2008. התקציב מגלם את סדר העדיפויות של הממשלה, המתרכז בשלושה תחומים עיקריים - החינוך, הרווחה והביטחון.
שלושת התחומים הללו ימשיכו להיות הציר המרכזי של העשייה הממשלתית בשנים הבאות, והם ייהנו מתוספות תקציב חיוניות.
יחד עם זאת, תוספות התקציב לא יינתנו כלאחר יד. אנחנו משקיעים בתחומים האלה חשיבה מחודשת, אנחנו פועלים כדי לייעל את המערכות, לעדכן את תפיסת הניהול ובחלק מהמקרים אנחנו משנים הנחות יסוד שנהגו כאן במשך שנים.
זה נכון לגבי הביטחון; זה נכון לגבי החינוך; וזה נכון באופן מיוחד בטיפול בבעיות הרווחה.
כבר עתה אנחנו נמצאים בעיצומן של רפורמות משמעותיות, בחלקן מרחיקות לכת שבמרכזן האג'נדה הכלכלית חברתית.
מדובר בתכנית תלת שנתית למאבק בעוני, שבמסגרתה בפעם הראשונה בישראל ממשלה מציבה יעדים מספריים להפחתת העוני, תוכנית שיצאה לדרך וכבר מתחילה לתת את אותותיה.
אנחנו משקיעים מאמץ מיוחד כדי לשפר את מצבן של השכבות החלשות, במיוחד בפריפריה ובאזורי המצוקה.
אנחנו מטפלים בצורה מערכתית ומסודרת באוכלוסיית הילדים בסיכון והילדים בגיל הרך; בקשישים עניים ובאוכלוסיות נוספות המחייבות תשומת לב מיוחדת.
הממשלה שוקדת על רפורמות חשובות במערכות החינוך, שחלקן כבר מיושם בשטח.
בתחום הביטחון ישנה עשייה יומיומית תוך השקעה גדולה של משאבים, עשייה שבזכותה מערכת הביטחון של היום ערוכה טוב יותר מבעבר להתמודד עם אתגרים ועם סיכונים.
דבר אחד חייב להיות ברור. הממשלה אינה עוסקת בשינויים קוסמטיים; אין לנו עניין ליצור מראית עין של פתרון ולהשאיר את הבעיות על כנן.
אנחנו עובדים כדי לייצר שינוי אמיתי בנושאים שהוזנחו כאן במשך שנים. אנחנו מניעים היום תהליכים שחלק גדול מהם ישפיע עלינו רק בעתיד.
בנושאים התקציביים תמשיך הממשלה שבראשותי לנהל מדיניות של כלכלה עם חמלה. מדיניות מושכלת ואחראית, שתעודד את הצמיחה, ובד בבד לא תזניח את השכבות החלשות.
במסגרת המדיניות הזו לא ניכנע לתביעות פופוליסטיות ולא נוציא כספים מעבר ליכולתנו. זו הייתה הגישה שהנחתה אותי כאשר הייתי שר אוצר, וזוהי גישתו של שר האוצר הנוכחי רוני בראון.
למדיניות הזו יש תרומה מכרעת לכך, שמצבה הכלכלי של מדינת ישראל היום, לפי כל הדעות, הוא מהטובים ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה.
הנתונים מדברים בעד עצמם: במחצית הראשונה של 2007 הייתה הצמיחה בישראל מן הגבוהות בעולם המערבי; האבטלה ממשיכה לרדת בקצב מהיר והיא עומדת כיום על 7.7% לעומת 8.8% ברבעון הראשון של 2006; לראשונה מאז 2000 חלה ירידה בשיעור המשפחות העניות;
החוב הלאומי של מדינת ישראל הצטמצם באופן דרמטי; מדינת ישראל הוזמנה השנה להצטרף לארגון מדינות ה-OECD – הארגון הבינלאומי של המדינות המפותחות בעולם; שכר המינימום עלה ב- 15% והרשימה עוד ארוכה. הנתונים המרשימים האלה אינם מקריים.
אין לי ספק שמדיניות אחרת, שלא הייתה נוהגת באחריות כפי שאנחנו נהגנו, לא הייתה מביאה להישגים המרשימים האלה, הישגים שהרוב הגדול של אזרחי ישראל מרגיש וגם מעריך.
חברי הכנסת,
במהלך מושב החורף נשוב לעסוק בשיפור שיטת הממשל בישראל. זהו אינטרס לאומי, ואני מתכוון לרכז מאמץ מיוחד בנושא הזה. שני עקרונות מרכזיים ינחו אותנו בגיבוש ההצעה לשיפור השיטה - הגברת יציבות השלטון וחיזוק יכולת משילות הממשלה.
שני העקרונות האלה יאפשרו לנו לטפל בחוסר יציבות כרוני שממנו סובלת המערכת הפוליטית בישראל, ולהעמיד לרשות הממשלה את הפלטפורמה הנדרשת לקיום מערכת שלטונית יעילה ומתפקדת.
אני משוכנע שהרוב הגדול של היושבים כאן, אנשי קואליציה ואופוזיציה, יודע היטב עד כמה שיפור השיטה חשוב.
אינני מקל ראש במשמעות של שינויים חוקתיים כאלה. זוהי מלאכה לא פשוטה, המחייבת אותנו למצוא את האיזון הנכון בין ייצוג הזרמים השונים בחברה ובין ההכרח לאפשר לממשלה לקבל החלטות ולבצע אותן.
חברי הכנסת,
מאז קום המדינה אנחנו המחוקקים, נבחרי הציבור, בונים את התשתית החוקתית של הדמוקרטיה הישראלית טלאי על גבי טלאי. לכן נראית התשתית החוקתית שלנו - מארג שכולו טלאים, אשר איננו מתאים למציאות המורכבת שבה אנו חיים.
אחרי שישים שנה הגיע הזמן שלמדינת ישראל תהייה חוקה.
בשנים האחרונות עוסקת 'ועדת החוקה, חוק ומשפט' של הכנסת בעבר בראשותו של ח"כ מיכאל איתן ועתה בראשות ח"כ פרופ' מנחם בן ששון ביסודיות ובחריצות, הראויות לכל שבח, בהכנת הצעה לחוקה שלמה. אני קורא להתגייס למשימה הזו.
אני מקווה שלקראת חגיגות ה- 60 למדינת ישראל נוכל להגיע לכך שעל שולחן הכנסת תונח הצעה מוסכמת לחוקה, ואני מדגיש מוסכמת שתובא לקריאה ראשונה.
אני יודע שזו משימה לא פשוטה. אבל אני מאמין שבכוחה של הכנסת הזו, להתעלות ולהיות חלק מהמהלך ההיסטורי הזה.
בעיני, זו תהיה המתנה הגדולה ביותר שהכנסת תוכל להעניק למדינת ישראל בפרוס העשור השביעי להיווסדה.
המהלך החוקתי שאנחנו מובילים עתיד להסדיר את אורחות החיים האזרחיים במדינת ישראל, וביניהם גם את הקונפליקט הנמשך בין דתיים וחילוניים.
אני מייחל ליום שבו נגיע להסדר מוסכם ומקובל בעניין השבת, כדי שספר החוקים של מדינת העם היהודי יעניק ליום הקדוש הזה את המעמד המיוחד שהוא ראוי לו.
גברתי היושבת ראש, כבוד נשיא המדינה, חברי הכנסת:
בעת שהוקמה הממשלה, ועוד במהלך מערכת הבחירות שקדמה לה, התחייבתי להציב על סדר היום הציבורי – מהלך מדיני, שיוביל לשינוי עמוק ויסודי בדפוסי היחסים בינינו לבין הפלסטינים.
אמרתי אז, וחזרתי ואמרתי בהזדמנויות שונות, כי השלב הראשון למהלך כזה, הוא מאמץ רציני, ונועז – לקיים משא ומתן עם הנציגים המוסמכים של הרשות הפלסטינית ובלבד, ואני מדגיש את הסייג הזה, שהם לא יכללו שום גורם המעורב בפעילות טרור.
ההנהגה הפלסטינית היום איננה הנהגת טרור. הנשיא אבו מאזן וראש ממשלתו סלאם פיאד – מחויבים לכל ההסכמים שנחתמו עם ישראל, ואני מאמין כי הם רוצים להתקדם יחד איתנו במסלול שיביא לשינוי פני המציאות ביחסים שבינינו, לבינם.
אני מכיר את כל הסכנות, גבירתי, וער למצב המורכב והרגיש שבו מצויה הרשות הפלסטינית. אני יודע, טוב כמו כל אחד מחברי הכנסת מימין ומשמאל, כי מבחן ההוכחה בשטח הוא התנאי המהותי לכל אפשרות להתקדמות במסלול היחסים בינינו לבין הרשות הפלסטינית.
אני גם יודע, כי הפער בין הרצון הכן וההוגן של אבו מאזן וסאלם פיאד ובין יכולתם, בעת הזאת לתרגם אותו למציאות, הוא מטריד ומעורר חששות.
אני יודע, כי יש לישראל תירוצים מצוינים כדי להצדיק קיפאון בינינו לבין הפלסטינים.
ההתקפות הרצחניות מגבול עזה – של החמא"ס והג'יהאד האיסלמי הן בלתי נסבלות ואין לנו כוונה להשלים עימן.
ירי רקטות על ישובי הדרום – איננו יכול להימשך ללא סוף, והקבינט המדיני-ביטחוני ידון בקרוב בהצעות שר הביטחון והמערכת הצבאית כיצד להפסיק זאת.
גורמי הטרור ובראשם החמא"ס והג'יהאד האיסלמי ממשיכים להיות פעילים גם ביהודה ושומרון ואלמלא ערנות מופלאה של גורמי הביטחון, צה"ל, שרות הביטחון ומשטרת ישראל – המסכלים מדי יום ניסיונות פיגוע - המצב גם בגזרה זו – היה שונה לחלוטין מכפי שהוא מצטייר היום.
כוחות חיצוניים וקיצוניים דוגמת איראן מנסים בכל כוחם ללבות את הסכסוך ולאיים בהשמדתה של מדינת ישראל. בגיבוי כוחות אלו בוצעו בשנה שעברה פעולות חטיפה על ידי ארגוני טרור פונדמנטליסטיים המחזיקים בחיילינו, גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, והם מתנהלים מולנו באכזריות ותוך סירוב מתמשך לשחרר הבנים.
אנחנו נמשיך להתנהל בנחישות ובאחריות כדי להביא להשבתם.
גם בידיעת כל הנתונים הללו – אני מבקש להודיע כאן, באופן הנחרץ ביותר – אין בכוונתי לחפש תירוצים, כדי להימנע ממהלך מדיני.
אני נחוש ונחרץ ברצוני לתת תנופה וסיכוי למהלך מדיני, מהותי, בשותפות עם נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן.
בעיני, כל אופציה אחרת פירושה מאבק דמוגרפי, עקוב מדם ושטוף בדמעות אשר אין דרך שישרת את מדינת ישראל.
בחודש נובמבר הקרוב, צפוי להתקיים בארצות הברית מפגש בינלאומי המיועד לתת גיבוי לתהליך ההדברות בינינו ובין הפלסטינים. אני מבקש להבהיר באופן הברור ביותר: מפגש נובמבר אינה ועידה הבאה לשמש תחליף למשא ומתן הדו-צדדי, הישיר, בינינו לבין הפלסטינים.
המפגש נועד לתת גיבוי, לעודד , ליצור מניפה רחבה של תמיכה למהלך הישיר שבינינו לבינם.
הנוכחות הצפויה של מדינות רבות, כולל, כך מקווים, גם מדינות מוסלמיות וערביות שבעבר לא היו שותפות למאמצים לקדם שלום במזרח התיכון, על בסיס ההכרה במדינות ישראל ובזכותה להתקיים כמדינה יהודית, יכולה לסייע ביצירת אוירה נוחה יותר לקיומו של משא ומתן ישיר.
לקראת מפגש זה, וכחלק מעמדתי הנחושה לנצל כל בדל של הזדמנות מדינית, קיימתי עם הנשיא הפלסטיני סדרה של פגישות, רובן אישיות, כדי לברר חלק מהסוגיות המהותיות שמגיעות לשורשי הקונפליקט בינינו ולדפוסים שיאפשרו לנו להגיע להבנות על בסיס של פשרה הדדית.
אין בינינו הסכם. לא ניתן דבר ולא נלקח דבר. לא הובטח כלום – אך נוצרה אוירה של אמון אישי, של רצון להאזין, של נכונות לשמוע, הדדית, את המצוקות, המכאובים, החשדות והצרכים – שכל צד נושא עימו בצקלונו הלאומי, במשך דורות רבים. אני מרגיש שיש על מה לדבר – וכדאי לדבר.
הדרך להסכם עוד רחוקה ועמוסה במכשולים ובקשיים.
הטרור מעזה – ממשיך להשתולל – וכאמור אין לנו כוונה להשלים עימו. ארגוני הטרור – פעילים ביהודה ושומרון ואין ולא תהיה נסיגה ישראלית כלשהי. בטרם ימוגרו גם הם.
זיכרונות העבר הקרוב והרחוק מכבידים עלינו, ומנקודת מבטם, גם על הפלסטינים. הניסיונות שנעשו בזמנים אחרים, על ידי מנהיגים אחרים, בנסיבות פוליטיות שונות – לא תמיד מקלות על הרצון להתקדם.
תחושת הכישלון – שאותה חוו לא מעטים בעת שניסו לעשות צעדים גדולים, אמיצים – כדי לנוע קדימה, מטילה לעתים משקלות על חופש התנועה שלהם היום, וגם זה איננו מקל.
אך – האחריות המוטלת עלינו – אינה משחררת אותנו מן החובה לנוע קדימה.
בסבלנות, בהתחשב בכל גורמי הסיכון ואי הודאות, אך גם בידיעה שהדרך לשלום – תמיד תהיה רצופת סיכונים, כמו גם ההידרדרות חס וחלילה לעימותים נוספים, ואני כמו להבדיל, מנחם בגין ז"ל, מנהיגנו הגדול, שנתן דוגמא מופלאה שלעולם תהבהב מול האופק ההיסטורי שלנו, מעדיף את סיכוני השלום, על ייסורי המלחמה.
אפשר כמובן למשוך זמן, להסביר למה כל זה לא אפשרי, לתמרן, להסתובב במעגלים ולהשתמש בכל הנימוקים הטובים שמצדיקים היסוס, בדיקה חוזרת ואולי גם המתנה.
ומה יהיה אם נפסיד את הסיכוי, ומה נאמר אם נפספס את ההזדמנות? כמה פעמים בעבר ייסרנו את עצמנו, כי לא עשינו בזמן אמת מה שאולצנו לעשות אחר כך?
ארבעים שנה, אנו מלקים על חזנו, בהרגשת אשמה כי היינו תמיד מוכשרים להבין באיחור את מה שאפשר היה להבין מלכתחילה.
צריך, פעם אחת, להפסיק את מעגל הקסמים הזה, כדי שלא נצטרך עוד זמן בעתיד לומר לעצמנו – כמה חסרי חזון היינו שלא ניצלנו את בדל ההזדמנות הזה – שאולי, שאולי היה.
השבועות הקרובים יוקדשו למאמץ בכיוון זה. זה איננו מהלך של אדם אחד - אלא של ממשלה על כל מרכיביה, עמדות חבריה, הרגישויות המיוחדות שלהם - והרצון של כולם למצוא את האיזון הנכון כדי לשמור על הביטחון, לבלום את הטרור, להפסיק את ההתקפות עלינו – אך גם ליצור בסיס יציב, מוצק ואמין – של דיאלוג לקראת שלום.
אני מקווה כי במהלך מושב החורף הנפתח היום – נמצא את כוחות הנפש לפעול ביחד כדי לעשות צעדים קדימה בכיוון הזה.
העם הזה, יודע להתלכד ברגעים של שמחה וסיפוק, לשכוח את היריבות והויכוחים הפנימיים הקורעים קרעים מדממים ברקמות חיינו הרגישות ביותר.
תהליך השלום הוא תהליך שדורש מאיתנו סובלנות הדדית, נכונות להקשיב לכל חלקי הציבור, פתיחות להבין את הפחדים והחשדות המעוגנים כל כך בנסיוננו המשותף.
אך גם נחישות לקבל הכרעות אמיצות, בלתי נמנעות שיש בהן ויתור, על הגשמה מלאה מוחלטת של חלומות שהזינו את האתוסים הלאומיים שלנו – במשך שנים רבות ואשר אין דבר קל מאשר להתרפק עליהם – גם אם מחיר היקיצה מחלקם – עלול להיות כבד ביותר עבור כולנו. כך גם יצטרך לנהוג הצד שכנגד.
אנחנו מבינים את מצוקתם של הפלסטינים וחשים אמפתיה עמוקה לסבל שרבים מהם התנסו בו כחלק בלתי נפרד מן הסכסוך בינינו. מעולם לא התנכרנו לסבלם ולא זלזלנו במצוקתם.
גם הם יצטרכו להתמודד עם הצורך לוותר על הגשמת חלק מחלומותיהם, כדי ליצור יחד עמנו מציאות ריאלית, אולי לא אידיאלית, אולי לא מושלמת, אבל כזו שתתן לכולנו תמורה של יציבות, ביטחון, שמחת חיים ושלום.
אני מושיט יד לכל חלקי הבית הזה ומבקש מכם להיות שותפים לתקווה, למאמץ, לנחישות, לתפילה הבוקעת מעומק הלב – ואולי גם לסיכוי.
תודה רבה.
|