תודה רבה לכם יוסי, יו"ר החברה הכלכלית,
כבוד ראש העיר, ידידי, יונה יהב,
מנכ"ל משרד רה"מ, רענן דינור,
יעל מיטלמן, מנהלת החממה,
חברתי, רינה פרידור, מנהלת תוכנית החממות בלשכת המדען הראשי במשרד התמ"ת,
יזמים ויזמות,
קהל נכבד,

אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל יונה קצת הגזים כדרכו, הוא חלק לי יותר מדי שבחים ממה שמגיע לי אבל זה כבר הגזמות שאני מעדיף על פני הגזמות שהייתי צריך להתמודד איתן בשנה האחרונה. אם כבר נגזר עלי לחיות בהגזמות עדיף כאלה. זה נכון שאנחנו מכירים 43 שנה, משנת 65. אני הגעתי כילד לאוניברסיטה, יונה היה כבר מהבכירים ומהמנוסים. אז אפשר היה ללמוד באוניברסיטת ירושלים, היום ברוך השם חיפה מלאה מוסדות אקדמיים, גם זה שינוי גדול שחל במדינה שלנו במשך השנים ושלא היה קיים בשנים ההן.

 אני רוצה לנצל כמה דקות שיש לי כדי לומר כמה דברים בכלל על הנושא הזה וגם לשים את הדברים קצת בפרופורציות שלהם. הרושם שמתקבל הוא שמשרד התמ"ת או המדען הראשי עוסקים רק בהיי-טק, אז קודם כל, זה לא נכון. אני רוצה לומר יותר מזה, יש אצלנו בכלל איזושהי הפרזה בתיאור או באפיון מושגי ההיי-טק שאנחנו צריכים לעשות בה קצת סדר. אנחנו רגילים לדבר על היי-טק בעיקר כשאנחנו מתכוונים למוצרי היי-טק וזה נכון שמבחינה זאת במוצרי ההיי-טק ישראל היא מדינה מובילה, היא מדינה חדשנית מאוד והיא עושה הרבה מאוד דברים, יש בה הרבה מאוד רעיונות בתחומים שונים, בעיקר בטלקומוניקציה אבל לא רק בזה, בטכנולוגיות מים, בדברים אחרים שהם באמת מובילים גם בקנה מידה עולמי. לכן, היצוא הישראלי של סחורות ושירותים שבשנת 2007 הגיע ללמעלה מ-70 מיליארד דולר, כ-50% ממנו, קצת יותר מ-50% ממנו הוא של מוצרי היי-טק. אבל אם אני הייתי לוקח אתכם עכשיו למפעלי תעשייה של מה שנקרא תעשיות מסורתיות שהמוצרים שלהן הם הדברים הרגילים, החל ממוצרי חלב במחלבה וכלה בכל מני מוצרים שהם בשימוש יומיומי שהוא לא היי-טקי, הייתם רואים שרוב בתי החרושת או המקומות שבהם מייצרים את זה, מייצרים את המוצרים הפשוטים האלה בטכנולוגיות מאוד מאוד מתקדמות. אז אם אנחנו מאפיינים היי-טק על פי המוצר זה דבר אחד, אם אנחנו מאפיינים את זה על פי תהליך הייצור אז בעצם רוב התעשייה במדינת ישראל היא תעשיית היי-טק משום שגם  התעשיות המסוריות שלנו כיום הן תעשיות שמופעלות באמצעות המכשור המשוכלל המתקדם, הטכנולוגי ביותר ואנחנו מגיעים היום להישגים מרשימים ביותר. אני חס וחלילה לא בא כדי להוציא את רוח מהמפרשים של תוכנית החממות אלא רק כדי לשים את הדברים בפרופורציה, אנחנו טובים בהרבה דברים, לא רק בהיי-טק אלא גם בתעשיות מסורתיות. אם אנחנו נדע בתבונה להגדיל את התפוקה ואת היעילות של התעשיות המסורתיות, בין היתר על ידי התרעננות והתחדשות מתמדת, אנחנו נוכל לשפר את הביצועים של התעשייה הישראלית בכלל ולהגדיל את הייצוא שלנו. קחו למשל, מפעל שבא מאזור הצפון במקור, חברת 'שטראוס'- היום בית החרושת הגדול ביותר ברומניה לקפה הוא בית חרושת 'עלית'. יש בבוקרשט בית חרושת לייצור קפה שנקרא 'עלית' שהוא בבעלות חברת 'עלית' הישראלית והוא בית החרושת הגדול ביותר לקפה ברומניה ובארצות השכנות, הוא מספק יותר קפה מבתי חרושת אחרים. מחלבת 'תנובה' בבוקרשט היא מחלבה ענקית והיא מספקת שם מוצרי חלב מהטובים והמעולים ביותר. מדוע אני אומר את זה, משום שהחברות האלה מפתחות או מייצרות את המוצרים שלהן, בין היתר, באמצעות המכשור הטכנולוגי המתקדם ביותר בעולם, הכל בבקרת מחשבים, הכל בשליטה מרחוק, במינימום התערבות של ידיים וזה נעשה בצורה סופר מתוחכמת. זה לא היי-טק? בסוף זה קפה או בסוף זה 'יופלה' או 'דנונה' או דברים כאלה.

עם כל זאת,  שהייתי אומר הצעד הדרמטי ביותר שיש לו השלכות גדולות מאוד לא רק על פיתוח הכלכלה הישראלית אלא גם על מיצוב מדינת ישראל כמדינה מתחדשת ומובילה בקנה מידה עולמי, זה פיתוח תעשיות ההיי-טק בישראל כלומר, מוצרי ההיי-טק בישראל, המוצרים שהוציאו לנו שם עולם. בניגוד לדברים אחרים ואני יכול להגיד את זה במידת האובייקטיביות הנדרשת כי באותה עת אני לא הייתי שר בממשלה אבל רבותי, תעשיות ההיי-טק בישראל התפתחו בראש ובראשונה ובעיקר, לא כתוצאה מהיזמות הפרטית שהיא הייתה נדבך מרכזי אלא כתוצאה מראייה מרחיקת לכת וחזונית של ממשלה שהשקיעה כספים בעידוד התעשיות הללו בשלב שבו זה היה נראה קצת דמיוני וקצת מרחיק ראות. התוכנית הראשונה שנתנה דחיפה לתעשיות הללו הייתה "יוזמה" של מי שהיה אז המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר, קראו לו יגאל ארליך, הוא איתנו עד היום והשר שלו, שנקרא משה ניסים, בסוף שנות ה-80 ראשית שנות ה-90. כלומר, הדחיפה האמיתית לזינוק התעשיות הטכנולוגיות המתקדמות נעשה בשנים האלה, בין היתר על ידי הקצאת משאבים על ידי המדינה במסגרת תוכנית יוזמה וסכומים, דרך אגב, לא גדולים במיוחד, זה מה שצריך לזכור. הדברים שלאחר מכן הפכו להיות רעיונות מובילים ולאחר מכן כבשו את שווקי העולם ולאחר מכן עשו אקזיטים של מיליארדים ושל מאות מיליונים ויצרו פה תעסוקה ויצרו בעיקר שם טוב לתעשייה הישראלית, כל זה נולד מהקצאות של 200,000 דולר פה 300,000 דולר שם, 100,000 דולר פה וכו' ולמדינה הייתה יד מרכזית. אז לא תמיד המעורבות של המדינה היא דבר פסול מעיקרו, לפעמים, המעורבות של המדינה, אם נעשית בתבונה, אם היא בעיקר נעשית כדי לייצר כלים נכונים, היא דבר שבהחלט עוזר. בעצם התפיסה שבסופו של דבר הולידה את תוכנית החממות שרינה פרידור שיושבת כאן (שהיא בכלל במהותה ובכישרונותיה ובייעודיה היא נערת מקהלה, במקרה היא התגלגלה גם לעבודה הזאת אבל היא שרה יחד עם בעלה במקהלה של רמת השרון והיא עושה את זה בכישרון רב, אני שמעתי אותה שרה שם כמה פעמים ושאלתי את עצמי, אם היא זמרת כל כך טובה אולי היא תוכל לעבוד אצלנו בפיתוח חממות וזה הצליח). התפיסה שלה היא שבהכוונה נכונה ובהקצאת משאבים שהיא לא מבוטלת בהיקף המצטבר שלה לאורך שנים אבל פר שנה או פר מפעל היא לא יותר מדי גדולה, אפשר ליצור תשתית שתאפשר לפתח איזשהו רעיון מהשלב הכי בסיסי לו למשהו שלאחר מכן, כמו בחממה, לכן זה נקרא חממה. הרי, חממה בפרספציה הרגילה שלנו זה מן מתקן דמוי אוהל, עטוף בפלסטיק שעוטף צמחים שאנחנו יוצרים להם תנאים יותר נוחים להתפתחות כי הם פחות חשופים למזיקים, להשפעות של מזג אוויר וכדומה. אז הרעיון הזה של חממה זה בעצם מן רצון לקחת כל מני רעיונות בשלב מאוד עוברי שלהם, לתת להם איזושהי מעטפת שתיצור להם תנאים מלאכותיים, כי הם לא תנאים טבעיים של תחרות בשוק מיד, עם סיוע ממשלתי, עם כל מני דרישות אחרות שיוסי דיבר עליהן, למשל כשמדובר במקום הזה, ולאפשר להם להגיע לאיזשהו שלב של פריצת דרך שלאחר מכן הם יכולים לצאת מן החממה כפי שאנחנו בדרך כלל רוצים שיקרה כדי שאנחנו נעשה סיבוב חדש של בעלי רעיונות כאלה ואז נוכל להביא לפיתוחן ולקידומן של תעשיות חדשות.

מה שמייחד את המרכז הזה הוא שבדרך כלל בתוכנית החממות אנחנו דורשים שבפוטנציה יהיה מדובר בחידוש טכנולוגי שיאפשר למיזם הזה להתפתח אבל באפיק שיש בו חידוש טכנולוגי.במקרה הזה אנחנו ויתרנו על הדרישה הזאת. המדען הראשי כשלעצמו מעניק גם מענקים למפעלים מסורתיים שאין בהם בהכרח חידוש טכנולוגי אבל שיש בהם יכולת לעשות פריצת דרך בשוק, כלומר להביא לתפוצה גדולה מאוד של מכירות, דבר שיכול לסייע בכלל במכירות אבל בעיקר לשוקי חוץ ולעודד את היצוא הישראלי. אבל, בתוכנית החממות התנאי של חדשנות היה תנאי הקפדנו עליו כל השנים ועכשיו פה הייתה איזושהי סטייה מן העניין הזה, ובלבד שמדובר באמת ברעיונות שיש להם סיכויי ייתכנות כאלה שהם בסופו של דבר יצליחו מבחינה כלכלית ויביאו למכירות ועל ידי כך גם לפיתוח מתרחב של תעשיות מאוד גדולות.

אנחנו חושבים שחיפה היא אחד מהעוגנים החשובים שעליהם צריכה להיות בנויה הכלכלה הישראלית. במשך שנים ממשלות ישראל משום מה התעלמו מחיפה. פעם, אני זוכר את הימים שבהם היה ראש עיר בחיפה שאמרו עליו שמי שרוצה להגיע לחיפה צריך להוציא לו ויזה כאילו חיפה היא לא חלק אורגני מהדינאמיקה של החברה הישראלית אלא היא עיר לעצמה. היו לה הרבה יתרונות משלה אבל... אני חושב שהממשלות הישראליות לא מספיק השקיעו בפיתוח התשתיות בעיר חיפה, בין היתר משום שהן לא השקיעו בצפון בכלל. הביקור שאני מקיים היום הוא לא מנותק אלא הוא חלק מהתוכנית שאנחנו הכרזנו עליה מאז מלחמת לבנון השנייה. ואני רוצה להזכיר שאחד הדברים שאנחנו נחשפנו אליו בין היתר כתוצאה מהמלחמה נחשפנו בין היתר גם לפוטנציאל הגדול של הצפון וגם לפער העצום בין הפוטנציאל הזה לבין מה שהממשלה משקיעה כדי לאפשר לצפון להתפתח בקצב שהוא יכול להתפתח בו ולהביא תועלת מרובה למדינת ישראל. אני מאמין שהדבר החשוב ביותר שעשינו, קודם כל שהבאנו שקט ובטחון לצפון.אני לא רוצה עכשיו להיכנס לכל הוויכוחים על מלחמת לבנון השניה הוויכוחים הללו בדרך כלל הצטיינו בכך שמרבית אלה שדיברו עליהם וכתבו עליהם לא הבינו דבר בעניין ולא ידעו דבר בעניין וגם כשלפעמים הם הבינו והם ידעו, אז הם היו מושפעים קצת מאיזו מרירות אישית או רוח רעה אבל כל זה לא שייך לדיון הזה. מה שחשוב הוא שבמשך שנתיים וחצי שקט לא יורים ואפשר לנסוע ופתאום אפשר לבלות בצימר במקום שהוא מרוחק מאתיים מטר מקו הגבול בנינו לבין לבנון ולא להרגיש שאתה צריך לחפות עם הידיים שלך על הראש כל הזמן שמא יקרה משהו. אנחנו החלטנו להשקיע 2.8 מיליארד שקל בפיתוח הצפון בשלוש שנים, כבר הוצאנו 2.6 מיליארד שקל, זאת אומרת, הוצאנו חלק מכריע מהסכום שהתחייבו עליו, אנחנו נשלים את ההוצאה ל-2.8 מיליארד שקל כפי שהתחייבנו.

כללנו את העיר חיפה בפעם הראשונה בפיתוח הצפון, כעוגן תשתיתי. למען האמת התחלנו בזה עוד לפני המלחמה והיו לי לא מעט שיחות עם יונה בעניין הזה, על הפיתוח התעשייתי בחיפה, על מתן מעמד של אזור פיתוח ב' לתעשיות היי-טק לעיר חיפה. העיר חיפה היא אחד ממרכזי ההיי-טק החשובים ביותר במדינה, היא אחד ממרכזי המחקר והפיתוח החשובים ביותר במדינה, היא המרכז החשוב ביותר למחקר ופיתוח של חברת 'אינטל' בעולם. חברת 'אינטל' שמוכרת בשבעים וכמה מיליארד דולר בשנה, אני לא יודע מה הם הדוחות הכספיים האחרונים שלה ברבעון האחרון לאור המצב אבל בסדר, יהיה בסדר. אבל אנשי חברת 'אינטל' אמרו לי: אנחנו לא היינו מתקיימים אלמלא ישראל. וכשהם אומרים ישראל הם מתכוונים למרכז למחקר ופיתוח שנמצא כאן בכניסה לעיר חיפה. אנחנו לפני שנה הנחנו את אבן הפינה לבית הירוק שהם בונים אותו, מוסיפים עוד בניין למרכז שלהם למחקר ופיתוח בעיר חיפה. אבל זה לא רק חברת 'אינטל', חברות רבות אחרות שמייצרות בחיפה יוצרות תשתית לפיתוח תעשיות היי-טק. יש כאן טכניון, יש כאן אוניברסיטה, יש כאן שלושה בתי חולים מרכזיים, יש כאן אנשי מחקר, יש כאן אנשי אקדמיה, יש מעט מאוד ערים עם פוטנציאל כזה לפיתוח כמו העיר חיפה. היה לנו ויכוח לא קטן והתווכחו איתי על זה גם ראשי הערים השכנות בלהט גדול ואני אוהב את כל הערים השכנות, את הקריות ואני אוהב את הערים האחרות שנמצאות מסביב לחיפה ואמרתי: יש משהו לא סביר בזה שאנחנו ניתן למקום שהוא נמצא במרחק של 25 ק"מ מפה תנאים שהם שווים לתנאים של העיר חיפה כשאת כל התשתית ללא יוצא מן הכלל מספקת העיר חיפה, כשאת כל המוסדות האקדמיים מקיימת העיר חיפה, כשהדבר היחידי שבמרחק של 30, 40 או 50 ק"מ בוודאי אפשר יהיה לקנות קרקעות במחיר הרבה יותר, המקומות האלה הם הרבה יותר זולים והם יימשכו מתוך העיר חיפה את כל התשתית שהעיר חיפה בנתה ובונה ומקדמת כדי להתפתח על חשבון העיר חיפה. אגב, יש לי פתרון לבעיה הזאת- לספח את הערים הללו לעיר חיפה. מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לחיות עם איזה מאה עיריות פחות, זה לא יהיה אסון גדול. אבל זה כבר שייך לסוגיה הרבה יותר מורכבת שאני לא רוצה לגעת בה. צריך לחשוב על זה, צריך לחשוב איך אנחנו מייעלים בצורה הכי נכונה את המערכות שלנו, איך אנחנו ממצים מהפוטנציאל שלנו את התוצאות הטובות ביותר ואיך אנחנו בעיקר יוצרים תנאים שמאפשרים למערכת המאוד מתקדמת של אנשי מחקר ופיתוח ואקדמיה במדינת ישראל לבוא לידי ביטוי עם הרעיונות שלהם ולסייע להם לפתח אותם כדי לחזק את החברה ואת הכלכלה הישראלית.

אני לפני שבועיים קיבלתי החלטה להוסיף תקציב למוסדות להשכלה גבוהה כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות ואני מאוד שמח שעשיתי את זה משום שאני חושב שאם נגזר עלינו להוסיף לתקציב, גם בתנאים של משבר, עדיף לעשות את זה בשביל הטכניון והאוניברסיטה ולא בשביל דברים אחרים. אנחנו הולכים להוסיף עכשיו גם תקציב למדען הראשי ולמחקר ופיתוח על מנת שבאמצעות הכלים האפקטיביים האלה אנחנו נגדיל את הסיכויים לפתח את התעשייה היזמית, היצרנית המתחדשת שהוציאה למדינת ישראל שם כל כך טוב, אבל בעיקר שיצרה את הבסיס להישגים הכלכליים הגדולים ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות וזה חלק מהמהלכים הכלכליים שעליהם יחליט מחר הקבינט הכלכלי חברתי.

אני מחר אתייצבעם שר האוצר כדי להציג בפני הקבינט הכלכלי חברתי את האמצעים שחלטנו עליהם בנושא, הייתי מגדיר אותה כיצירת התשתית שתאפשר למדינת ישראל לקדם פני כל תרחיש אפשרי בהתפתחות הכלכלית כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי. במדינת ישראל אין משבר. בחצי השנה הראשונה הצמיחה במשק הישראלי הייתה הגבוהה ביותר בשנים האחרונות בממוצע שנתי 5.4% ומאזן התשלומים היה מצוין עם עודף חיובי של 3% תוצר, שזה באמת דברים מדהימים, הישגים מדהימים. אבל כמובן הצונאמי שעבר על הכלכלה העולמית ואנחנו חיים בתקופה של גלובליזציה, (בכלל כל מי שיוצא נגד גלובליזציה כאילו יוצא נגד השמש או נגד הגשם או נגד הרוח, יש דברים שאי אפשר למנוע אותם כשאנחנו חיים בעולם של מחשבים שאנחנו שולחים אי מייל שתוך שניות מה שאתה כותב על מחשב היד שלך מגיע לניו זילנד ואתה מקבל תשובה חזרה, אז להגיד שיכולים לקיים כלכלה שהיא לא גלובלית זה לומר דבר והיפוכו, זה בלתי אפשרי, אין דבר כזה) לא פסח גם עלינו. הכלכלה העולמית נמצאת במשבר בגלל המשבר האמריקאי שהלך והתפשט בגלים. אני רוצה להאמין שאלינו הוא יגיע עם עצמה יותר קטנה משתי סיבות. קודם כל משום שעד שהוא יגיע אלינו, בינתיים ינקטו כבר חלק מהצעדים שננקטו בכלכלות האחרות כדי למזער את המשבר הזה ולצייד את הכלכלות האחרות ביכולת להתמודד איתו בצורה יותר טובה ולכן גלי ההדף שהם יפיצו יהיו יותר חלשים או פחות מזעזעים. דבר שני, משום שאנחנו בעצמנו ניהלנו בשנים האחרונות באופן פלא, תראו, אילו היינו מנהלים כך את הפוליטיקה שלנו יכול להיות שהיינו במצב יותר טוב, אבל ניהלנו את הכלכלה בצורה מאוד אחראית וקונסרבטיבית וזהירה ולא הפרזנו בכל מני דברים שמסתבר שבארצות אחרות לא נזהרו בהם. שמרנו על הלימות הון גבוהה מאוד של הבנקים, 12% בהשוואה למדינות אחרות שבהן הלימות ההון הייתה 1% מהמאזן, דבר שברגע שנוצר הזעזוע הראשון המערכות האלה קרסו. אצלנו הלימות ההון היא כזאת שהיא נותנת תשתית של יציבות לבנקים ואני מאוד סומך על הבנקים הישראלים, כך שיש לנו כלים להתמודד. אבל, אנחנו מחר נציג, על פי לוח הזמנים שנקבע מראש, לפי בקשת שר האוצר ונגיד בנק ישראל, מחר נציג את הכלים שאנחנו מציעים להתמודדות עם המשבר הכלכלי הזה, הצפוי, שעוד טרם זעזע אותנו אבל אנחנו רוצים להיות מוכנים לכל אפשרות. אנחנו לוקחים בחשבון שיהיו קצת הפסדים, אי אפשר שבכל העולם יהיו הפסדים ואצלנו יהיו רווחים, זה אי אפשר, אנשים צריכים להבין את זה. אנחנו לא ניתן בשום פנים ואופן לגרום למצב שבו האזרח  האזרח  אני לא אומר משקיעים גדולים, אני לא אומר אנשים שעשו מניפולציות ומהלכים כספיים בקנה מידה גדול, אני אומר אזרח שכל חייו חסך, פרוטה לפרוטה כדי שבבוא הזמן יוכל להבטיח את קיומו ואת מעמדו, אנחנו לא נאפשר לאנשים הללו להיפגע ויש לנו את הכלים למנוע את זה ואנחנו נמנע את זה מתוך דאגה לאזרח. אני גם אמרתי שאני קורא לכל המעסיקים לא לפטר עובדים כי אני חושב שזה יהיה טירוף בגלל משבר זמני. הנזק שיהיה כרוך בפיטורי עובדים עלול להיות הרבה יותר גדול לעסקים עצמם מהתועלת שתצמח מהחיסכון שינבע כתוצאה מפיטורים של עובדים על מנת שהם יוכלו לעמוד בהתחייבויות המיידיות שלהם. אני יודע שזה סיכון אבל ניהול סיכונים זה חלק מניהול עסקים נכון וצריך להיות בעניין הזה זהירים ביותר.

איך כל זה מתקשר לחיפה? חיפה היא עיר של קידמה, עיר של תרבות, חיפה היא עיר של נוף יפה, חיפה היא עיר של אקדמיה ושל מחקר אקדמי ושל מחקר רפואי. חיפה היא הנמל הראשי של מדינת ישראל ותוכניות הפיתוח של הנמל, גם המערבי וגם המזרחי וגם הפולינום שיונה שיגע אותי איתו בימים ובלילות ואני שיגעתי את מערכת הביטחון בגלל זה והוא שיגע את מערכת הביטחון בגלל זה, בסוף הדברים הללו איכשהו מתאזנים, לאט לאט, כי לא כל זה בלחיצה על כפתור. רבותי, אנחנו צריכים לדאוג גם לביטחון ישראל והפולינום הזה זה לא משחק ילדים. תאמינו לי יש סיבות למה מקימים אותו. אפשר להתווכח אם מלכתחילה  היה צריך לבנות אותו במקום כזה או במקום אחר אבל משכבר בנינו אותו והושקעו בו מאות מיליוני שקלים- גם את זה צריך לקחת בחשבון ויונה מבין גם את ההיבט הזה. אנחנו לא עוסקים פה בדברים פשוטים, אנחנו עוסקים פה בדברים שיש להם השפעה על עצם קיומה של מדינת ישראל, יותר מזה אני לא יכול להגיד. לכן אני אומר, חיפה היא עיר עם כל היכולות הללו ועם פוטנציאל אדיר של תיירות ושל נופש ושל נוף ואנחנו נעשה הכל כדי שהיא תוכל למצות את הפוטנציאל הזה שלה ולהתקדם בכיוון הזה.

החממה הזו היא בהחלט נדבך, לא הדבר היחידי, לא הדבר הגדול ביותר, היא לא הדבר המכריע ביותר אבל היא נדבך שיכול להפוך להיות בסיס לחיזוקן של תעשיות חדישות ומסורתיות שיספקו עבודה, שיחזקו את הכלכלה ושיביאו לשגשוגה של העיר חיפה.

אני רוצה להודות לכולכם שעוסקים במלאכה הזאת. אנחנו בסך הכל עבדנו בשירותה של עריית חיפה,-מקווה שלא תפתח חקירה על העניין הזה- אבל עסקנו בפיתוחה של העיר חיפה באהבה, לא רק מתוך הערכה לראש העיר אלא באמת גם מתוך הערכה לפוטנציאל שטמון בעיר חיפה ורענן היה יד ימיני אז בעניין הזה והכוח הדוחף, אני השתדלתי לא להפריע לו. מי שנתן את הגיבוי המקצועי ואת הידע ואת ההבנה ובנה את התשתית של כל הקונצפט וידע להכיל אותו נכון גם לגבי העיר חיפה הייתה רינה פרידור שהחל מסוף השנה הזאת תעזוב את משרד התעשייה והמסחר ורק תישאר במקהלה אז לרינה בהצלחה. לעיר חיפה בהצלחה גדולה, אני מקווה שתצליחו בכל התחומים, שתצליחו גם בספורט וגם שנצליח לסיים את האצטדיון ושתגיעו למקומות הראויים לכם בספורט, אחרי אלה שיהיו יותר טובים מכם.

תודה רבה.