|
כבוד נשיא המדינה, שמעון פרס,
אדוני יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין,
כבוד נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש,
כבוד הרבנים הראשיים,
נציגי הסגל הדיפלומטי,
ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת,
הרמטכ"ל, גבי אשכנזי,
המפכ"ל, דודי כהן,
מפקדי צה"ל,
שוטרי משטרת ישראל ונציגי זרועות הביטחון,
משפחות שכולות יקרות,
ההר הזה, בלב ירושלים, הוא מקום מנוחתם של אלפים רבים מגיבורי ישראל.
אנו מוקפים שורות של מצבות אבן. שפתן צבאית ולקונית – שם, מספר אישי, גיל, מלחמה, מבצע. אך מאחורי כל מצבה פרקי ילדות, נעורים ובגרות, חלומות שהתנפצו באבחה אחת, שאיפות שהתפוגגו ועלו בעשן.
כאן, ובכל בתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ, עומדים בשעה זו בני המשפחות השכולות - אמהות ואבות, אחים ואחיות, יתומים ואלמנות – עומדים ליד קברי יקירינו, שנתנו את חייהם למען קיומה ושלומה של מדינת ישראל.
ביום הזה אני מדבר אליכם, אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות, כראש ממשלת ישראל וכבן למשפחה שכולה.
אני יודע שלהורים שכולים אין ניחומים ואין שכחה. אני יודע מהי משמעות מותו של אח אהוב ונערץ שהלך ולא יחזור לעד.
אני יודע שלמשפחה שכולה כל יום הוא יום זיכרון. כל יום מימות השנה, כל בוקר, אנו מתעוררים אל החלל שאיננו יכול להתמלא. אין זה מקרה שאנו קוראים לנופלים חללים.
לא רק למען בני המשפחות השכולות נקבע יום הזיכרון. הוא נקבע למען המדינה כולה. בשעה הזאת, מדינת ישראל, על כל אזרחיה, עומדת סביב משפחות הנופלים, חובקת אותן, מרכינה את ראשה בפניהן, וזוכרת עימן את גיבוריה.
אנו, בני המשפחות השכולות, ממשיכים את החיים בצל היגון והאובדן. אנו מייצגים בחיינו את כח העמידה וההתמדה של העם כולו.
אבל אף לא ליום אחד לא שכחנו את יקירינו שנפלו. אף לא ליום אחד. והכאב, הכאב אינו פוחת.
כח החיים מושך אותנו הלאה, ומכתיב את מהלך חיינו. אבל מעת לעת, אנו נעצרים, וכאב פורץ ומפלח מציף אותנו, ובאותם רגעים אנו עומדים דומעים, חסרי אונים.
מדינת ישראל זקוקה ליום של זיכרון. אנו עם שתמיד קושר את עתידו עם עברו, את התקווה עם הזיכרון, את עצמאותנו עם מחיר חירותנו.
השינוי העצום שחל בגורל עמנו עם חזרתנו למולדתנו היה הגילוי מחדש של כוח המגן היהודי. זהו אותו כוח שאבד לנו בגלות כשהיינו עם מפוזר בין העמים, נרדף וחסר ישע. הקמתה של מדינת ישראל הייתה גם הקמתו של צבא ההגנה לישראל, ומאותו רגע לקחנו את גורלנו בידינו וזקפנו את קומתנו.
מה שהשתנה זה לא שנאת היהודים, מה שהשתנה זה יכולתנו להגן על עצמנו מפניה. והיום כאן בירושלים אני אומר לכם המשפחות השכולות ולכל אזרחי ישראל – לעולם לא נפקיר את גורלנו שנית. לעולם לא נאבד את כוח המגן שלנו.
ידנו מושטת לשלום לכל שכנינו, אך בל יטעו בנו אויבינו. לעולם לא נתפשר על ביטחוננו – ביטחונה של מדינת ישראל. זוהי חובתנו לנופלים, זוהי חובתנו לאזרחי ישראל, זוהי חובתנו לדורות הבאים.
לכן רגע לפני יום העצמאות אנו חייבים לעצור את מהלך חיינו ולזכור את גיבורינו שבזכותם יש לעמנו עצמאות, מדינה וכוח מגן. בזכותם של הנופלים הגשמנו את תקוותנו בת שנות האלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
|