צילום: לע"מ

כבוד נשיא-המדינה, מר שמעון פרס,
אדוני יושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין,
כבוד נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת דורית בייניש,
כבוד הרבנים הראשיים, הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב שלמה משה עמר והרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר,
השר הרצוג וחברי כנסת,
ראש המטה הכללי, רב אלוף גבי אשכנזי,
המפכ"ל, רב ניצב דודי כהן,
מפקדי צה"ל,
שוטרי משטרת ישראל,
זקן הסגל הדיפלומטי,
ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת,
משפחות שכולות יקרות,
מכובדיי,

ביום זה של אחדות-והתייחדות, אנחנו פוקדים את זכרם של אזרחי-ישראל תמימי-הדרך, עוללים וקשישים, ילדים ובני-נוער, נשים וגברים – שנרצחו בזדון בכוונה תחילה בידי אויב נתעבים וחסרי-לב, רק על-שום היותם ישראלים ויהודים.

הטרור האכזר איננו תופעה חדשה. הוא מלווה את המפעל-הציוני מראשיתו והוא נבע תמיד משנאה תהומית; משאיפה נואלת לשבור את רוח היישוב היהודי המתחדש בארץ-ישראל בשנות "המדינה-בדרך", ואת רוחה של מדינת-ישראל מאז הקמתה ועד היום.

כל גלי-הטרור התנפצו אל חומת רצונו וחיוניותו של העם בישראל. קורבנות רבים נפלו, טהורי-נפש וחפים-מפשע – הולכי-רגל, תלמידים בדרכם לבית-הספר, תלמידים בשעת לימודם בבית הספר, נוסעי אוטובוסים, יושבי מסעדות ובתי-קפה – כולם היו אזרחים חסרי ישע בשגרת-יומם, שהרוצחים הטרוריסטים לא בחלו בפגיעה בהם, אלא ראו בהם מטרה לקטל חסר אבחנה.

 הכאב על הירצחם הוא עצום, קורע-לב. אבל עם-ישראל חשק את שפתיו, קמץ את אגרופו ורוחו לא נסדקה.

החברה הישראלית גילתה חוסן וכושר-עמידה איתן גם תחת רצף של פיגועים המוניים, פיגועים שלא פקדו שום עם ושום אומה. הטרור נחל כישלון חרוץ לאורך-כל-הדרך.

הטרור הוא פשע מלחמה. רצח ללא אבחנה של אזרחים חפים מפשע. אבל זה לא רק שהמטרה של הטרור איננה מקדשת את האמצעים שהוא בוחר, זה שבחירת האמצעים מלמדת מהי המטרה האמיתית של הטרוריסטים. מי שמרוצץ גולגולתו של תינוק אינו רוצה בזכויות אדם. מי שמפוצץ אוטובוס שלם של ילדים אינו רוצה בשלום. ולו הייתה ידם של הטרוריסטים משגת היו עושים לכלל אזרחי ישראל מה שעשו לחלק מהם, ועל כן אין לנו ברירה אלא להילחם בטרור עד חורמה ולהגן על חיינו. כך עשינו וכך אנחנו עושים. ועל כן הטרור לא השיג שום מטרה זולת רצח לשם רצח. הוא רק המיט אסונות על אלה שבשמם ולמענם כביכול הוא הופעל נגדנו.

מדינת-ישראל, באמצעות צה"ל וזרועות-הביטחון שלה, השיבה מלחמה שערה. היא עשתה זאת בנחישות ובהתמדה, באומץ ובתחכום, תוך הפגנת מוסר-לחימה שאין דומה לו בצבאות-העולם ובמדינות אחרות.

משאת-נפשו של עם-ישראל הוא השלום. הוא היה השלום והוא נשאר השגת השלום. אבל את ביטחוננו לעולם לא נפקיר. לא ניתן למבקשי נפשנו להקים בסיס טרור בלב ארצנו, כי הטרור היום הוא מסוכן מאי-פעם, ומאיים איום חמור ביותר על שלום-העולם. הוא נתמך בידי מדינות-טרור ובידי משטר אסלאמי קיצוני שחותר להשיג נשק גרעיני, וקורא בגלוי להשמדתנו.

מדינת-ישראל ניצבת בחזית המערכה-העולמית מול איום-הטרור. כוחה עמה להגן על עצמה, אבל אנחנו מצפים לנחישות בינלאומית רבה יותר בהתייצבות נוכח הסכנה המשותפת. ההיסטוריה לימדה אותנו את המחיר של פייסנות מול עריצות אנטישמית צמאת דם. את הלקח הזה לא נשכח.

משפחות יקרות,
עם-ישראל עוטף היום באהבה  ובשותפות-גורל את אלה אשר יגון-השכול מלווה אותם בכל ימות-השנה כצל קודר. ביום הזה כולנו – עם ישראל כולו – משפחה שכולה אחת.

בבואנו בשערי-חג העצמאות, לא יימחה מליבנו רישומו של יום-הזיכרון; לא נשכח  שברכת החרות והקוממיות נקנתה לנו במחיר יקר; בכל יום בשנה ובמיוחד ביום הזה, נוקיר ונעריך את המקום הזה, את ביתנו-הלאומי הטוב, את מדינת-ישראל.

ואחתום, כמנהג ישראל, בתפילה,  ש"המקום ינחמכם – ובירושלים תנוחמו!"
תהיינה נשמות יקיריכם, קורבנות הטרור ופעולות-האיבה, צרורות בחיי-האומה לעד.
יהי זכרם ברוך.