היום, עשרים וחמישה בנובמבר, מציינים ברחבי העולם וגם בישראל, את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. לפי נתוני האו"ם, אחת מכל 3 נשים היא קורבן אלימות. האלימות נגד נשים איננה בעיה של נשים לבדן, אלא של החברה כולה.
 
תופעת האלימות בכלל, והאלימות נגד נשים בפרט, היא נגע חברתי ומוסרי בלתי נסבל. האלימות היא הפרה של זכויות-אדם, היא פגיעה קשה בכבוד האדם, היא גורמת נזק נפשי-אישי ונזק עמוק לדמותה של החברה ולחוסנה. כולנו מחויבים, בכוחות משולבים, לבער נגע זה מקרבנו.
 
לאור החשיבות הרבה שאני מייחס לנושא, הודעתי בינואר 2007 בכנסת, על הקצאת תקציב ייחודי, בין היתר, לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, ונבנתה תוכנית בינמשרדית לביצוע המשימה. בשנת 2008 תתקצב המדינה 10 מיליון ₪ עבור התוכנית, במסגרתה יוקמו שלושה מרכזים רב-תחומיים חדשים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית וישודרגו שלושה מרכזים קיימים.
 
האלימות בתוך המשפחה גורמת עוול נורא גם לנשים המוכות וגם לילדים הגדלים באווירת פחד ומפנימים דפוסי התנהגות אלימים; הבית, שאמור להיות המקום הבטוח, התומך והמחנך, הופך להיות סביבה הפוגעת בנפשם של הילדים ומסכנת את עתידם.
 
אין הצדקה לחיות בצל אלימות והתעללות, אין הצדקה לחיות בתחושת האשמה הנלווית לאלימות ואין הצדקה לשמור בסוד את המועקה הנוראה שהיא תולדת האלימות. אני קורא לנשים לא לשתוק ולא להשלים עם קיומה של התופעה: הסבל מן האלימות אינו גזירת גורל. בארץ פועלים 65 מרכזים למניעת אלימות במשפחה, שיוכלו לסייע לכן. חיוני לספר, להיעזר, לצאת ממעגל האימה, ולחיות בחברה אנושית ראויה.