צילום: לע"מ

- הטקסט עבר התאמת עריכה -

אני רוצה לברך את ידידי שר החינוך גדעון סער, את פרופסור מנואל טרכטנברג שעמס על כתפיו כל כך הרבה משימות שתכף אתייחס לאחת מהן, את יו"ר הקרן הלאומית למדע, הפרופסור בני גייגר, ואת נשיאת האקדמיה למדעים, הפרופסור רות ארנון. אנחנו מתברכים כאן גם עם שני חתני פרס נובל, דיויד גרוס ורוג'ר קורנברג - ברוכים הבאים. אני מקווה שאתם מדברים עברית, If not, ask someone and he will translate. וכמובן, אני רוצה לברך אתכם מנהלי המרכזים למצוינות, נשיאים וראשי האוניברסיטאות, ראשי המכללות, מנהלי ובכירי בתי החולים המרכזיים והמרכזים הרפואיים, שגרירים, בכירים בראשי המשק, והישראלים החוזרים, החוקרים החוזרים.

אני מבקש לציין שאנחנו משנים מגמה. זה נכון שחוקרים ישראלים, מדענים ישראלים, תרמו ותורמים תרומה גדולה מאוד לקידום המדע, המחקר והטכנולוגיה בחוץ לארץ. אבל זה גם נכון שאנחנו תורמים יותר מכל מדינה אחרת ועד לאחרונה השיעור היה 25%, זה השיעור הכי גדול. אבל איבדנו על ידי "בריחת מוחות", הרבה מאוד אנשים שהיינו רוצים שיהיו בארץ.

הטענה שהידע מופץ עכשיו בצורה עולמית נכונה. אבל יש כוח גדול למרכזי ידע ומצוינות שמרוכזים במקום מסוים, כי מתפתחים מזה הרבה דברים אחרים, כולל תעשיות ידע. לכן, היה לנו עניין לשנות את המגמה ולא רק להישאר בגדר של חזון ואמירה וגם לא החלטה. הרי שום החלטה שאין בצידה תקצוב ולוח זמנים איננה מעשית. ואני חשבתי, כששוחחתי על כך עם פרופסור טרכטנברג ועם שר החינוך גדעון סער, שיש לנו הזדמנות גדולה מאוד משום שאנחנו ניהלנו את הכלכלה בדרך אחרת. ובשעה שכלכלות אחרות, כולל המובילות בעולם, נקלעו לקשיים כי התמודדו עם זה בשיטות אחרות משלנו, חשבתי שנוצרה הזדמנות להשיג גם את המשאבים הכספיים לממן את מרכזי המצוינות וגם לפנות לחוקרים מצטיינים ישראלים שיצטרפו לעמיתיהם המצטיינים בארץ. וכשנקים את הדבר בשיתוף פעולה של הממשלה, האוניברסיטאות ושותפים אחרים, יכולים להצטרף לכך גם קרנות פילנתרופיות וגם גורמים במגזר התעשייתי, במגזר העסקי.

את החזון הזה מימשנו בהחלטה להקים ארבעה מרכזים בנושאים מתקדמים מאוד, עם מחקרים קוגנטיביים למחקרי מחשב ותחומים אחרים שמוכרים לכם. התחלנו בזה, אמרנו נתקצב את זה ונראה מה התגובה. והתגובה לא איחרה לבוא ואני חייב להגיד שהיא מחממת את הלב, כי באו באמת עשרות ישראלים מהאוניברסיטאות הטובות ביותר במערב ובארה"ב. לא רק משם, אבל קודם כל משם. ועכשיו הודענו על הגל השני.

הגל השני זה הקמת עשרה מרכזי מצוינות נוספים שעומדים להיפתח בהמשך, ואנשים כבר יודעים שאנחנו רציניים, וההיענות לכך היא גדולה. אבל, הדבר המפליא ביותר הוא שיש שישים ושבע בקשות להקמת מרכזים נוספים. הראש היהודי והישראלי ממציא לנו פטנטים והוא רוצה להמציא אותם פה וזה דבר חזק מאוד, כי בסופו של דבר אנחנו ניבחן בכוח כלכלת הידע שלנו. הדבר הזה הוא בראש הצמרות ואני חושב שהוא יביא אותנו לגבהים חדשים. הוא ייתן לנו אפשרות להתפתחות גדולה מאוד. הרבה פירות יצמחו מהעצים הללו, מן הצמרות הללו למדינת ישראל ולעם ישראל.

אבל לא ניתן לגדל עץ אם לא מתחילים לטפל בו למטה בשורשים ולטפל גם במה שבתווך. אנחנו עמלנו והנהגנו רפורמות במערכת החינוך, בחינוך היסודי, העל יסודי ועוד. אבל אחת ההמלצות המרכזיות של חברנו מנואל, בדו"ח המפורסם שקרוי על שמו, הייתה שנטפל גם בשורשים, שנטפל בעצם בחינוך חינם לגיל הרך, מגיל שלוש. זה דבר שממשלות דיברו עליו בעבר, מאז קום המדינה, אבל למעשה זה לא הונהג אף פעם. ואנחנו החלטנו לאמץ גם את הפרק הזה, הייתי אומר ה- פרק בדו"ח טרכטנברג. בשבוע הבא אני אביא לממשלה הצעת החלטה להנהיג חינוך חינם בגיל שלוש במדינת ישראל כבר בשנת הלימודים הקרובה – בשנה הזאת. במהלך 2012 אנחנו ננהיג חינוך חינם מגיל שלוש.

זו משימה לאומית. זו משימה חברתית ראשונה במעלה, משום שהמצב היום הוא שמשפחות רבות נאלצות להוציא אלפי שקלים לחינוך הילדים. זהו נטל כלכלי. אז אנחנו עושים שני דברי יסודיים: אחד, אנחנו מסבסדים 800 שקל בחודש על כל ילד. זה בנוסף להטבות המס. אם יש כמה ילדים אז זה מצטרף לאלפי שקלים וזה מה שיהיה החל מהשנה הזאת. אנחנו יודעים שיהיה ביקוש רב לזה ולכן אנחנו צריכים לבנות עוד גני ילדים ציבוריים, כי הם אינם קיימים. מכיוון שאין, המשפחות נאלצות לשלם הון עתק או שאינן מסוגלות לשלם כלל. לכן, אנחנו הולכים לבנות למעלה מ-2,000 גני ילדים חדשים ונבנה מעונות יום ל-30,000 ילדים בנוסף. אנחנו נסבסד צהרונים (לגילאי 3-9), נסבסד את תשלומי ההורים לספרים, ספרי לימוד, או לטיולים. זהו דבר שפשוט קורע את הלב. יש טיולים של הכיתה, ההורים צריכים לשלם - אבל ידם אינם משגת. אז הילדים נשארים מאחור וזה דבר שלא יכול להתקבל. זו פשוט פגיעה בילדים, פגיעה בנפשם של הילד והילדה ואנחנו הולכים לשים לזה קץ. כל זה במסגרת ההמלצות שקיבלנו. אנחנו כמובן נדרג את זה לפי סולם סוציו-כלכלי.

אני חושב שזה שינוי עצום, שנועד קודם כל לטפל במרקם החברתי שלנו ולהעניק חינוך לילדים שלנו וחינוך הרבה יותר טוב. צריך להתחיל יותר מוקדם ולהגיע יותר גבוה. אנחנו עושים את שני הדברים, יורדים  לשורשים ומעלים את הצמרות.

איך עושים את זה? אנחנו לא פורצים תקציב. כיוון שזו משימה לאומית. אנחנו שמים את זה בראש סדר העדיפויות ואנחנו צריכים להביא את הכסף מאיזשהו מקום - ונביא אותו. צריך להבין, התקציב של מדינת ישראל גדל, זה לא שהוא לא גדל, הוא גדל קצת יותר מהאוכלוסייה, בערך באחוז אחד יותר. והתקציב הזה של בערך 286-287 מיליארד שקל, תורידו את הריבית, בערך 250 מיליארד, רבע טריליון שקל – אנחנו נמצא את המקורות לזה וכל משרדי הממשלה משתתפים בזה, כי זו משימה לאומית. כמו שקרה בהחלטה להשלמת בניית הגדר נגד מסתנני עבודה בלתי חוקיים, אמרנו, אנחנו צריכים להשלים את הגדר הזאת לאורך גבול סיני כדי להגן על מדינת ישראל, הוספנו כסף, לקחנו את זה ממקור אחר. אתה לא סותם חור על ידי יצירת חור ממקום אחר, אתה מוכרח בניהול כלכלי אחראי למצוא מקורות, ואנחנו נביא את המקורות בשבוע הבא.

אני חושב שזו בשורה עצומה למשפחות בישראל, לילדים בישראל, לעם בישראל. אני חושב שזה יסגור פערים חברתיים וזה ייתן לילדים שלנו את הכלים ואת הסיכוי היותר משווה להתמודד מול ילדים במדינות אחרות בכלכלה הגלובלית שאנחנו מצויים בה. בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו חייבים להעניק לילדים שלנו את הכלים החינוכיים וההשכלתיים הטובים ביותר ואנחנו עושים את זה הלכה למעשה, עם כסף, עם תוכניות ועם ביצוע.

אני רוצה לומר משהו נוסף, משום שהייתה לי שיחה מאוד מרגשת עם הפרופסור דני שכטמן, אגב מאוד קצרה. אני לא יודע אם אתם מכירים את הנוהל שיש לנו בממשלה. כששרים רוצים לדבר ואנחנו רוצים לאפשר להם לדבר - אז אני אומר להם 'טוב, צריך לקצוב את הזמן כי אחרת...' אתם יודעים, יש בכל זאת לא מעט שרים. אז אני אומר להם 'תראו, הייתי פעם בכנס בקולוראדו והיו שם כמה חתני פרס נובל בכלכלה ונתנו להם לדבר בתורנות. כל אחד דיבר דקה. בדקה הם אמרו דבר שפער לכולם את הפה והעיניים נפקחו לרווחה. אז אני נותן לכם בקשיש, שתי דקות, חצי פרס נובל'. והנה הגעתי לפגישה עם דני שכטמן ואמרתי לו, 'תגיד לי, על מה קיבלת את הפרס נובל?' - והוא לקח דקה על הלוח והסביר לי. כמי שאיננו מצוי בתחום זה נראה לי מאוד סביר, אבל אם הייתי מבקש ממישהו אחר להסביר לי, אני חושב שהוא היה מבזבז הרבה דקות ולא הייתי מבין. אחרי ההסבר, נכנסנו ודיברנו על משהו אחר. ישבנו שם במשרד בקריה, ודני שכטמן אמר דבר נוסף. הוא אמר: 'תראה, המפתח של העוצמה שלנו זה לא בידע אקדמי בלבד, זה בחיבור בין הידע ליזמות. בלי שתהיה יזמות ויוזמה חופשית הידע לא יגיע רחוק, הוא ייתקע'. והוא אמר, 'אני מעביר כבר עשרות שנים קורסים של יזמות', בטכניון אם אינני טועה, 'על מנת לעודד את השילוב הזה בין ידע ופעילות כלכלית'.

אני לא יכול שלא להסכים איתו לחלוטין, כי אני חושב שידע הוא נדבך הכרחי, זה ברור! והשכלה מלמטה, מהחינוך של הילדים בגיל הרך ועד צמרות העצים, ההשכלה הגבוהה ומרכזי המצוינות מעליהם, הכרחית. אבל בלי שתהיה לנו כלכלה חופשית ודינמית שמעודדת יזמות, נותנת שכר למצטיינים ומייצרת צמיחה כלכלית כל שנה, כל עשור, לא יהיו לנו גם את המשאבים להביא מענה לצרכים החברתיים כמו עכשיו. זו תוצאה של צמיחה. לכלכלות שאינן צומחות אין את האמצעים האלה ואנחנו נבדלים מרוב, כמעט מכל כלכלות המערב, בזה שאנחנו לא רק יודעים לקטוף את הפירות, אלא גם יודעים להצמיח את העץ וכפי שאתם רואים זה שילוב של חינוך וחופש כלכלי.

אני אומר את זה משום שאם לא נבין את זה ונחשוב שנוכל לוותר על כלכלה חופשית ודינאמית ונסתפק בחינוך - ניכשל, כשם שניכשל אם לא נטפל בחינוך. אנחנו מכירים מדינות שבהן היה חינוך יוצא מן הכלל, אולי הטוב בעולם, אבל הכלכלה של המדינה הייתה סגורה וזה לא עזר. אני מדבר על ברית המועצות לשעבר. מתמטיקאים, פיסיקאים, מטאורולוגים הטובים ביותר בעולם וזה לא עזר. הם פשוט ישבו מתוסכלים, עד שיכלו לעלות על מטוס ולברוח בדרך זו או אחרת. ואז שהם הגיעו לפאלו-אלטו הם התחילו לייצר ערך מוסף – מייד.

אנחנו רוצים את שני הדברים, אנחנו מקיימים את שני הדברים, אנחנו חייבים לקיים את שני הדברים. אנחנו חייבים להמשיך לצמוח באמצעים שונים כיוון שאנחנו רק שמונה מיליון בני אדם. אנחנו צריכים נתח קטנטן של שווקים ענקיים. השבוע יגיע לישראל שר החוץ של הודו, לפני שבועיים היה בהודו שר האוצר שלנו. אנחנו מקיימים קשר עם סין, הנשיא פרס היה בווייטנאם לפני שבועות אחדים, זה לא מקרי. אנחנו צריכים נתח קטנטן של שוק ענק וזה בכוחנו.

אנחנו צריכים לעשות עוד כמה שינויים פנימיים פה, אבל חייבים לקיים את שני הנדבכים הללו; החינוך מלמעלה עד למטה, וכלכלה חופשית ודינאמית שמייצאת לשווקים חדשים. אנחנו יכולים לעשות את זה, אנחנו חייבים לעשות את זה, משום שבסופו של דבר זאת הדרך היחידה להתגבר על חוק המספרים הגדולים.

חוק המספרים הגדולים עבד בהיסטוריה. בדרך כלל העמים הגדולים ניצחו. אנחנו יוצאים מן הכלל, חריגים. אנחנו התגברנו על חוק הברזל הזה של ההיסטוריה בזכות כוחות מיוחדים, כוחות אמונה ויצירה שיש בתוכנו. אנחנו גם הצלחנו להגדיל את התל"ג לנפש שלנו במהירות, הרבה מעבר למה שיש אצל שכנינו. על ידי כך הצלחנו לצמצם את הפער בגודל הכלכלות המשותפות שלהם מול הכלכלה שלנו, ואנחנו מגדילים את הפער עוד יותר על ידי אותו זיק של יצירה וגאוניות שיש בתוך עמנו, שאנחנו נותנים לו עכשיו ביטוי מוחשי ומעשי. אלה הכלים שיש לנו להבטיח את עתידנו. זה כמובן לא רק מדע ולא רק מחשבים, כולל סייבר, תחום שהיום אזרחי ישראל מבינים את חשיבותו. הקמנו מטה סייבר לאומי כדי לטפל בכל האתגרים הללו. זה גם כן מלחמת מוחות.

אבל זה לא רק מלחמת המוחות ותחרות המוחות, זה גם מטען הלבבות. מטען הלב זה השותפות בינינו והמחויבות שלנו לחדש את חיינו הלאומיים ואת מולדתנו ההיסטורית, ולהבטיח לעם הזה שיש לו עבר משותף עתיד לא פחות מפואר. בעזרתכם, בעזרת המעשה החשוב הזה, אנחנו הולכים בדרך הנכונה.

תודה רבה לכם!