מטרת המחקר לנפץ מיתוסים בתחום הטרדות/תקיפות מיניות; להגביר את המודעות ולהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי; לחשוף את האמת ביחס לאלימות מינית במטרה למגר את התופעה. המחקר מתמקד במיתוסים נפוצים סביב 3 עולמות תוכן: אירועי אלימות מינית, התוקף, הקורבן.

במסגרת המחקר רואיינו 501 גברים ונשים, בגילאי 18 ומעלה, במדגם ארצי, אקראי ומייצג את האוכלוסייה החילונית, המסורתית והדתית דוברת העברית בישראל (למעט חרדים). הראיונות נערכו טלפונית ונותחו בקרב כלל המדגם, וכן נותחו נתונים אשר נאספו ממשתתפי הסקר, אשר להם היכרות אישית עם קורבן אלימות מינית. בסקר זה נבחנו מיתוסים שונים.

הממצאים העיקריים:

1) אירועי אלימות מינית נתפסים כטראומתיים במידה רבה ולכן לאחר אירוע כזה הקורבנות מתקשים לחזור לשגרה. בקרב חלק משמעותי בציבור רווחים מיתוסים לגבי אלימות מינית.

2) מיתוסים לגבי התוקף הם הדומיננטיים ביותר, לאחר מכן מיתוסים לגבי האישה/קורבן, ולבסוף מיתוסים הקשורים באירועים עצמם.

3) המיתוס הבולט ביותר הוא שהתוקף מופרע או משוגע;  אונס הוא פשע המתרחש בשעות החשיכה; התוקף מונע מתאווה; רק נשים מופקרות נאנסות ולנשים מגיע להיאנס.

4) בשל מחסור בידע מבוסס אנשים מייחסים מגוון רחב של סיבות לאלימות מינית וזה כשלעצמו מזין בחלקו את קיומם של המיתוסים.

5) היכרות עם קורבנות של אלימות מינית מפחיתה במקצת את עוצמת האמונה במיתוסים.

6) קיים פער בין הגופים המקצועיים אליהם סבורים הנשאלים שעל הקורבנות לפנות (משטרה הוא הגוף העיקרי שצוין), בהשוואה לגופים אליהם פונים הקורבנות בפועל (טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי), ודבר זה מלמד על כך שהצורך בקבלת תמיכה נפשית קודם להגשת תלונה.