המחקר בוצע שני מגזרים:
א. במגזר היהודי - באמצעות סקר אומניבוס טלפוני בקרב 503 משיבים, גברים ונשים בגיל 18 ומעלה, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישובים היהודיים
בישראל

ב. במגזר הערבי - באמצעות סקר אומניבוס
טלפוני בקרב 202 נשים בגיל 18 ומעלה, המהוות מדגם מייצג של הנשים במגזר הערבי בישראל

מטרת המחקר לבחון את נושא האלימות בין בני-זוג בתקופת החיזור:

1) מהי אלימות בין בני-זוג בתקופת החיזור? – באופן נעזר ובלתי נעזר

2) תפיסת פעולות שאישה צריכה לעשות כשהיא נתקלת באלימות בתקופת החיזור

3) חשיפה למקרי אלימות בתקופת החיזור – בקרב מכרים ובאופן אישי

4) נכונות לבחינת מערכת היחסים לאור מודעות לסימני האזהרה

הממצאים העיקריים:

1) באופן בלתי נעזר (תגובה ספונטאנית ללא מתן בחירה מתוך מגוון תשובות), אלימות בתקופת החיזור נתפסת בעיקר כאלימות מילולית ואלימות פיזית;  יותר נשים מגברים ציינו את האלימות המילולית; נשים במגזר היהודי ציינו יותר מנשים במגזר הערבי את האלימות המילולית והאלימות הפיזית, והכפייה/עשיית דברים נגד רצון האישה.

2) באופן נעזר (מתן בחירה מתוך מגוון תשובות), כל המקרים שנבחנו נתפסו כאלימות, והעיקרי שבהם פגיעה פיזית.  למעט פגיעה פיזית ופגיעה מילולית, בכל המצבים נשים תופסות את המצב כאלימות יותר מאשר גברים. בהשוואה בין שני המגזרים שנבדקו, נשים במגזר היהודי רואות במצבים של קנאה, איסור פגישה עם אנשים מסויימים והתנהגות פוגעת שאחריה באה התנצלות כאלימות יותר מאשר נשים במגזר הערבי.

3) כשני שליש מהציבור חושב שאישה צריכה לנתק את הקשר אם היא נתקלת באחד או יותר מביטויי האלימות שנבחנו. תפיסה זו בולטת יותר אצל נשים מגברים. נשים במגזר היהודי ציינו פתרונות יותר קיצוניים ואקטיביים מאשר נשים במגזר הערבי.

4) באופן נעזר כל המקרים נתפסו כ"נורות אזהרה" לאלימות עתידית שבעקבותיהן האישה צריכה לפנות לקבלת עזרה. במצבים של קנאה ואיסור על פגישה עם אנשים מסוימים ואיום בהתאבדות, נשים תופסות את המצב כ"נורת אזהרה" המצריכה פנייה לטיפול יותר מאשר גברים.  לא נמצאו הבדלים בתפיסות בין נשים בשני המגזרים.

5) כשליש מהציבור ציין כי נתקל בקרב חברים במצבים של אלימות בן הזוג כלפי זוגתו בתקופת החיזור. נשים במגזר הערבי נתקלו בגילויי אלימות יותר מאשר נשים במגזר היהודי.

6) בקרב מי שנתקלו במקרי אלימות אצל חברים, 43% נתקלו במקרים אלה בתדירות של 1-2 פעמים, 20% נתקלו במקרים אלה בתדירות של 4-5 פעמים, 18% בתדירות של 6 פעמים ומעלה, 17% ציינו מספר פעמים גבוה. נשים במגזר היהודי ובמגזר הערבי נתקלו במקרי אלימות בתדירות דומה.

7) 18%-17% מהנשים במגזר היהודי והערבי נתקלו בתופעות של אלימות בתקופת החיזור.

8) רוב הציבור, ללא הבדל מין, תופס את התנהגות בן הזוג/ בת הזוג האחרון/ה שלו כלא אלימה כלל. רק 4% ציינו כי ההתנהגות היתה אלימה מאד. נשים בשני המגזרים מגדירות את מערכת היחסים עם בן הזוג האחרון שלהם כלא-אלימה כלל.

9) בקרב מרבית הנשים בשני המגזרים קיימת תמימות דעים כי אם הן היו מודעות מראש לסימני האזהרה, הן היו בוחנות מחדש את מערכות היחסים שלהן.

לסיכום, ישנם הבדלים בין גברים לנשים בתפיסות לגבי אלימות. הבדלים אלה יכולים לנבוע מהעובדה שנשים הן בעלות רגישות ומודעות רבה יותר לאלימות בכלל ולאלימות בתקופת החיזור בפרט, אולי משום שרוב קורבנות אלימות זו הן נשים. את ההבדלים בתפיסות הנשים בשני המגזרים ניתן אולי לייחס להבדל בחינוך ותפיסות שונות לגבי זוגיות.