לשכת הפרסום הממשלתית, באמצעות מכון "מדגם", עבור הרשות לקידום מעמד האישה.

מטרת הסקר לבחון את עמדות הציבור בנושא אלימות כלפי נשים תוך הבחנה בין אלימות פיזית לאלימות שאינה ומותירה סימנים.
הסקר נערך בקרב 502 משיבים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית, גברים ונשים, דוברי עברית בגילאי 18 ומעלה.

הנושאים שנבדקו:
מודעות לאלימות נגד נשים – נעזר ובלתי נעזר
מודעות לאמצעי הסיוע לנשים הסובלות מאלימות מצד בני זוגן

הממצאים העיקריים:
1) בהשוואה לאלימות פיזית, נושא האלימות הרגשית/ללא סימנים אינו מצוי על סדר היום. רק 3% מהגברים ו – 4% מהנשים תיארו אלימות נפשית ורגשית כאלימות, לעומת 29% מהגברים ו – 39% מהנשים המתייחסים לקללות ושפה גסה כאל אלימות. 41% מהגברים ו – 51% מהנשים מתייחסים לאלימות מילולית ואיומים כאל אלימות, ו – 81% מהגרים ו – 79% מהנשים רואים רק באלימות פיזית אלימות.

2) נשים מודעות לביטויי האלימות הרגשית בצורה משמעותית יותר.

3) אלימות רגשית המתבטאת בהתפרצויות זעם נתפסת כלגיטימית יחסית, בעיקר על ידי גברים.

4) גברים מאמינים יותר שזו זכותם לאסור על בת זוגם לצאת מהבית בלבוש שאינו נראה להם (43% הסכימו למשפט זה), שאישה חייבת לדווח לבעלה על מעשיה ( 36% הסכימו למשפט זה), לשלוט במפגשי האישה עם חברים ובני-משפחה (12% הסכימו למשפט זה), לשלוט בכספי המשפחה (13% הסכימו למשפט זה), לצעוק ולקלל (13% הסכימו למשפט זה).

5) בעיני הציבור מקובל שאישה שנפגעת מבן זוגה תפנה לייעוץ ותמיכה (97% מהנשים
ו – 87% מהגברים). 18.5% מכלל הנשאלים ממליץ לפנות ליעוץ מקצועי, 53% לפנות למשטרה.

6) כ-80% מאמינים שניתן לצאת ממעגל האלימות ולכן קיימת תמיכה בציבור בפנייה לאנשי מקצוע.

7) 70% מבין הנשאלים מודעים לנושא אלימות נגד נשים. קבוצה זו מתאפיינת בשיעור גבוה של נשים, בעלי הכנסה מעל הממוצע, אקדמאים, חילוניים ונשואים עם ילדים.

8) 30% מבין הנשאלים אינם מודעים לנושא האלימות. בקבוצה זו נכללים יותר גברים, בני 65 ומעלה, בעלי השכלה והכנסה נמוכים יחסית.